שאלות ותשובות בהלכות בין אדם לחברו

לשון הרע

• האם מותר להקשיב ללשון הרע אם אני לא מאמין לה?

  אסור להקשיב ללשון הרע גם כשלא מתכוונים להאמין, כי השמיעה עצמה מעודדת את המספר ופוגעת במי שמדברים עליו. אסור גם לקבל – להאמין לשמועה. מותר לשמוע רק כשיש בזה תועלת אמיתית, כמו כדי להיזהר מנזק, ועדיין אין להאמין אלא לחשוש.

• האם מותר לדבר לשון הרע על מי שנפטר?

  לא. איסור לשון הרע חל גם על מי שכבר נפטר, ויש בזה חומרה נוספת – חרם קדמונים שלא להוציא שם רע על המתים, שהרי אינם יכולים להגן על עצמם. מותר לספר על מעשיו לצורך תועלת, ובמיוחד ללמוד מהטוב שבו.

• חבר סיפר לי סוד – האם מותר לגלות אותו?

  אסור לגלות דבר שנאמר בסוד, וגם דבר שנאמר בלי לבקש במפורש – כל עוד לא נתנו רשות לספר, ״הוא בבל יאמר״. מגלה סוד עלול לעבור גם על איסור רכילות. מותר לגלות רק כשהשתיקה תגרום נזק ממשי לאדם אחר, ובתנאים של ״לשון הרע לתועלת״.

• האם מותר לספר לבן הזוג על מה שקרה לי בעבודה עם אדם אחר?

  איסור לשון הרע חל גם בין בני זוג. אבל מותר לספר לבן הזוג כדי לקבל עצה, תמיכה או כדי להקל על הלב – כשהמטרה היא תועלת ולא השמצה, כשמספרים אמת בלי הגזמה, ובאופן שלא יגרום לבן הזוג לשנוא את האדם יותר מן הנדרש.

• האם מותר לכתוב ביקורת שלילית על עסק בגוגל?

  ביקורת שלילית על עסק היא לשון הרע, אבל מותרת כשהיא לתועלת – כדי להזהיר לקוחות אחרים – בתנאים: הדברים אמת ונחוו אישית, אין הגזמה, ניסית קודם לפנות לעסק, והביקורת עניינית ומידתית. ביקורת שנכתבת מתוך כעס, נקמה או לעג – אסורה.

• האם מותר לשתף בקבוצת ווטסאפ צילום מסך של שיחה?

  שיחה פרטית שייכת למי שכתב אותה, ואסור להעביר אותה הלאה בלי רשותו – ״בבל יאמר״, ואם יש בה דבר שמבייש או פוגע, יש בזה גם לשון הרע ורכילות. הודעה שנכתבה לקבוצה, או דבר שהכותב רצה שיתפרסם – מותר. במקום תועלת של ממש – יש היתרים מוגבלים.

• האם מותר להזהיר חבר מפני שידוך או שותף עסקי?

  כן, ולעיתים חובה – משום ״לא תעמוד על דם רעך״. מי שיודע על בעיה ממשית ומהותית שעלולה לגרום נזק לחברו בשידוך או בעסקה – רשאי וצריך להזהיר. בתנאים: הידיעה ודאית, הבעיה אמיתית ולא עניין של טעם, אין הגזמה, והכוונה לתועלת בלבד.

• דיברתי לשון הרע – איך מתקנים?

  התיקון כולל תשובה רגילה – חרטה, וידוי וקבלה לעתיד – ונוסף על כך: לתקן את הרושם אצל השומעים, ואם נגרם נזק או צער לאדם שעליו דיברו – לבקש ממנו מחילה. אם הוא אינו יודע ובקשת הסליחה תצער אותו – יש פוסקים שכתבו שלא לספר לו.

• מה זה מוציא שם רע?

  ״מוציא שם רע״ הוא מי שמספר על חברו דבר גנאי שאינו אמת. זו החמורה בדרגות הלשון הרע: מעבר לדיבור הרע עצמו יש בה שקר ונזק לשמו הטוב של אדם. התיקון דורש לבקש מחילה מהנפגע ולתקן את הרושם אצל מי ששמע.

• למה לשון הרע שקולה כנגד שלוש עבירות חמורות?

  חז״ל אמרו שלשון הרע ״מגדלת עוונות כנגד שלוש עבירות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים״. ההסבר: הדיבור הרע הורס חיים, משפחות וקהילות, והוא קל לעשות ונעשה שוב ושוב. ועוד אמרו: ״לשון הרע הורג שלושה – המספר, המקבל, ומי שנאמר עליו״.

• האם מותר לדבר לשון הרע על אדם כשכולם כבר יודעים?

  בדרך כלל אסור. גם כשהדבר ידוע, החזרה עליו מוסיפה ביזיון ומפיצה אותו הלאה. הגמרא מתירה במקרה מסוים – דבר שנאמר ״באפי תלתא״, בפני שלושה – אבל החפץ חיים מגביל את ההיתר מאוד: רק בלי כוונה להשפיל ובלי להוסיף, ולא למי שעדיין אינו יודע.

לעמוד הנושא לשון הרע ←

אונאת דברים וכבוד

• האם מותר לשאול מחיר בחנות כשלא מתכוונים לקנות?

  המשנה מונה זאת בין דוגמאות של ״אונאת דברים״: לא ישאל אדם ״בכמה חפץ זה?״ כשאינו רוצה לקנות, משום שהוא מעורר אצל המוכר תקווה ומבזבז את זמנו. אבל מי ששוקל לקנות, משווה מחירים או אוסף מידע אמיתי – מותר לו לשאול.

• האם חייבים לסלוח למי שמבקש סליחה?

  כן. הרמב״ם כותב שאסור להיות אכזרי ולא להתפייס, אלא ״נוח לרצות וקשה לכעוס״, ומי שמבקשים ממנו מחילה – מוחל בלב שלם. יש חריגים: מי שהוציאו עליו שם רע, או כשהסליחה עלולה להזיק לו – אינו חייב, אף שמידת חסידות היא למחול.

• כמה פעמים צריך לבקש סליחה?

  מי שפגע – הולך לבקש מחילה, ואם לא נמחל לו – חוזר פעם שנייה ושלישית, ובכל פעם עם שלושה אנשים ובדרכים שונות של פיוס. אם לא מחל גם אחרי שלוש פעמים – אינו חייב עוד, והחטא נשאר על מי שלא מחל. כלפי רבו – חוזר ומבקש עד שימחל.

• מה זה חילול השם?

  חילול השם הוא מעשה שגורם לזלזול בשם ה׳ ובתורה בעיני הבריות – עבירה בפרהסיא, ובמיוחד התנהגות לא ישרה של אדם שנראה כשומר תורה. הרמב״ם כותב שגם דברים שאינם עבירה, כשאדם חשוב עושה אותם, הם חילול השם. ההפך – קידוש השם – הוא התנהגות שמביאה כבוד לתורה.

• האם מותר להתקנא בהצלחה של אחרים?

  קנאה כרגש – טבעית, ואינה עבירה כשלעצמה. אבל ״לא תחמוד״ אוסר לתכנן ולפעול כדי להשיג את מה ששייך לאחר, והקנאה עצמה נחשבת מידה רעה ש״מוציאה את האדם מן העולם״. יש קנאה אחת חיובית: ״קנאת סופרים תרבה חכמה״ – קנאה שמדרבנת להשתפר, בלי לרצות שלחבר יהיה פחות.

• האם מותר לקרוא לחבר בכינוי שהוא לא אוהב?

  אסור. מי שקורא לחברו בכינוי שמבייש אותו עובר על אונאת דברים, וחז״ל אמרו שהוא בין אלה ש״יורדים לגיהנום ואינם עולים״. האיסור קיים גם אם החבר כבר רגיל בכינוי – אם הכוונה לבייש. כינוי חיבה שהחבר אוהב – מותר.

• האם מותר לנקום במי שפגע בי?

  אסור. התורה אוסרת ״לא תקום ולא תטור״: לא להחזיר רעה תחת רעה, ואפילו לא לומר ״אני לא כמוך״ ולהזכיר את הפגיעה. מותר להגן על עצמו, לתבוע בבית דין ולהעמיד גבולות; אסור לפגוע בחזרה, לסרב לעזור ״כמו שהוא סירב״, או לנטור טינה בלב.

• האם מותר להחמיא על משהו לא נכון?

  מחמאה שבאה לשמח ולעודד, על דבר שיש בו טוב – מותרת ואף מצווה. אסור להחניף: לשבח מעשה רע, או לומר דבר שקרי כדי להשיג טובה ממי שמשבחים. בדברים שכבר נעשו, כמו כלה ביום חתונתה או מתנה שנקנתה – מותר לומר דברים טובים לשם שלום ושמחה.

• מה זה כבוד הבריות ולמה הוא חשוב בהלכה?

  ״כבוד הבריות״ הוא העיקרון ההלכתי שכבודו של כל אדם – שנברא בצלם אלוקים – חשוב עד כדי כך ש״גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה״ (ברכות יט ע״ב). להלכה הוא דוחה איסורים מדרבנן, כדי לא לבייש אדם, ומחייב אותנו להתייחס לכל אדם בכבוד.

• האם צריך לבקש סליחה ממי שנפטר?

  כן. מי שפגע באדם שנפטר לפני שביקש ממנו סליחה – מביא עשרה אנשים לקברו ואומר: ״חטאתי לה׳ אלוקי ישראל ולפלוני זה שחטאתי לו״. כך פוסק השולחן ערוך. ואם פגע בו בממון – מחזיר ליורשיו. ונוהגים גם להרבות בתפילה, צדקה ולימוד לעילוי נשמתו.

• האם מותר להזכיר לבעל תשובה את העבר שלו?

  אסור. השולחן ערוך מונה זאת כאונאת דברים: ״אם היה בעל תשובה – לא יאמר לו: זכור מעשיך הראשונים, ואם היה בן גרים – לא יאמר לו: זכור מעשה אבותיך״. אסור לבייש אדם בעברו, ואפילו ברמז. חז״ל אמרו שבמקום שבעלי תשובה עומדים – צדיקים גמורים אינם עומדים.

לעמוד הנושא אונאת דברים וכבוד ←

אמת ושקר

• האם מותר לשקר כדי לשמור על שלום?

  חז״ל אמרו ״מותר לשנות מפני השלום״ – מותר לשנות מן האמת כדי למנוע מריבה ולשמור על שלום בין אנשים, ובמיוחד בין בני זוג ובני משפחה. ההיתר מוגבל: הוא נועד למנוע פגיעה, לא להשיג רווח, ואין להפוך אותו להרגל. במקומות רבים עדיף לשתוק או לנסח בעדינות.

• מה זה ״גניבת דעת״, ולמה זה אסור?

  גניבת דעת היא יצירת רושם כוזב אצל אדם אחר – לגרום לו לחשוב שעשו לו טובה שלא נעשתה, או להטעות אותו בכוונה, גם בלי לגרום לו נזק ממוני. ההלכה אוסרת זאת כלפי כל אדם, יהודי ושאינו יהודי.

• קיבלתי עודף גדול מדי בחנות – האם חייב להחזיר?

  כן. כסף שקיבלו בטעות אינו שייך למקבל, וצריך להחזירו – זה בכלל ״השבת אבידה״ ואיסור גזל. ההלכה חלה גם כשהמוכר אינו יהודי, משום שאסור לנצל טעות, ובמיוחד כשיש בכך חילול השם. ומי שהחזיר – קידש שם שמיים.

• האם מותר להבטיח ולא לקיים?

  אסור להבטיח כשאין כוונה לקיים – זה שקר וגניבת דעת. מי שהבטיח מתנה קטנה וחזר בו נקרא ״מחוסר אמנה״, כי המקבל סמך עליו. הבטחה למתנה גדולה – אינה מחייבת באותה מידה. להבטחות לילדים יש חשיבות מיוחדת, כדי שלא ילמדו לשקר.

• האם מותר להגזים בסיפור?

  הגזמה שכל השומעים מבינים שאינה מילולית – ״אלף פעמים אמרתי לך״, ״חיכיתי נצח״ – אינה שקר, וגם התורה וחז״ל השתמשו ב״לשון הבאי״. אסור להגזים כשהשומע עלול להאמין לפרטים כפשוטם, ובוודאי כשההגזמה מטעה אחרים, פוגעת בשם הטוב של אדם או נוגעת למקח וממכר.

• האם מותר לשקר לילדים?

  לא. הגמרא קובעת: ״לא לימא איניש לינוקא דיהיבנא לך מידי ולא יהיב ליה, משום דאתי לאגמוריה שיקרא״ – אסור להבטיח לילד ולא לקיים, כי מלמדים אותו לשקר. מותר ״לשנות מפני השלום״ במקרים מיוחדים, אבל עדיף תמיד לומר אמת באופן מותאם לגיל.

לעמוד הנושא אמת ושקר ←

מידות

• האם מותר לשמוח במפלתו של אויב או של מי שפגע בי?

  שלמה המלך אמר: ״בנפול אויבך אל תשמח, ובכשלו אל יגל לבך״. אסור לשמוח בצרה של אדם, גם אם פגע בנו. מותר להודות לה׳ על הצלה ועל ישועה, ולשמוח בכך שהרשע אינו מזיק עוד – אבל לא בסבל עצמו.

• למה כעס נחשב כל כך חמור ביהדות?

  הרמב״ם כותב שכעס הוא ״מידה רעה עד למאד״, ושאדם צריך להתרחק ממנו עד הקצה השני. חז״ל השוו את מי שמשחית בחמתו לעובד עבודה זרה, כי הכועס מאבד את שליטתו בעצמו ושוכח שהכול מאת ה׳. הכעס פוגע בבית, בחברה, בחכמה ובנשמה של האדם.

• איך מפסיקים לכעוס לפי היהדות?

  הרמב״ם מורה ללכת לקצה השני: להרגיל את עצמך שלא לכעוס כלל, אפילו על דבר שראוי לכעוס עליו. באגרת הרמב״ן: ״תתנהג תמיד לדבר בנחת לכל אדם״. עצות מעשיות: לעצור לפני תגובה, לשתוק, לזכור שהכול מאת ה׳, לדון לכף זכות, ולהתאמן בכך יום יום.

• איך מתגברים על עצבות לפי היהדות?

  ספרי החסידות רואים בעצבות מכשול גדול בעבודת ה׳, ומורים לחזק את השמחה: ״מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד״ (רבי נחמן), להבחין בין לב נשבר לבין עצבות (התניא), להודות על הטוב, לשיר ולעשות חסד. עצבות ממושכת או דיכאון – מצריכים עזרה מקצועית, וזו חובה.

• מה זה דרך ארץ קדמה לתורה?

  ״דרך ארץ קדמה לתורה״ הוא מאמר חז״ל במדרש (ויקרא רבה ט): לפני שנתנה התורה, העולם התקיים בהתנהגות הגונה, נימוס ומוסר. דרך ארץ פירושה גם התנהגות מכובדת עם הבריות, וגם עיסוק בפרנסה. המשמעות: אי אפשר להיות בן תורה בלי מידות טובות.

• מה זה שמחה במצוות?

  שמחה במצוות היא השמחה שאדם חש כשהוא מקיים מצווה – מתוך אהבת ה׳ והכרה בזכות לעבוד אותו. הרמב״ם כותב שזו ״עבודה גדולה״, והתורה מונה בין סיבות הקללות ״תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלוקיך בשמחה ובטוב לבב״. השמחה אינה תוספת – היא חלק מהמצווה.

• מה זה גאווה ולמה היא אסורה?

  גאווה (גסות רוח) היא תחושה שאני טוב וחשוב מאחרים, והתנשאות עליהם. לרוב המידות הרמב״ם ממליץ על דרך האמצע, אבל בגאווה הוא קובע שצריך להתרחק עד הקצה – להיות ״שפל רוח״. הגאווה מרחיקה מה׳ ומהבריות. שמחה בהישג וביטחון עצמי בריא – אינם גאווה.

• מה זה ענווה ואיך מגיעים אליה?

  ענווה אינה הקטנה עצמית, אלא הכרה אמיתית: כל מה שיש לי – מתנה מה׳, ולכל אדם יש מעלה שאין לי. העניו אינו צריך להוכיח את עצמו, מקשיב, מודה בטעות ומכבד כל אדם. משה רבנו, הגדול בנביאים, נקרא ״עניו מאוד מכל האדם״. מגיעים אליה בהתבוננות ובתרגול.

• מה זה הכרת הטוב ולמה זה חשוב?

  הכרת הטוב היא היכולת לראות את הטוב שקיבלתי מאחרים – ולהודות עליו בפה ובמעשה. חז״ל ראו בה יסוד: ״בירא דשתית מיניה – לא תשדי ביה קלא״, באר ששתית ממנה – אל תזרוק בה אבן. מי שמכיר טובה לאדם, ילמד להכיר טובה לבורא. כפיות טובה – נחשבה מידה פסולה.

• מה זה עין טובה ועין רעה במידות?

  ״עין טובה״ היא מידה של נדיבות ושמחה בטובת הזולת: לתת ביד רחבה, לפרגן, ולדון לכף זכות. ״עין רעה״ היא ההפך – צרות עין, קנאה ורצון שלאחר יהיה פחות. במשנה, ״עין יפה״ היא אף שיעור בהלכה: הנותן תרומה בעין יפה נותן אחד מארבעים. היא אחת המידות הטובות ביותר.

• מה זה לא תחמוד – האם אסור לרצות משהו של אחר?

  ״לא תחמוד״ אוסר להפעיל לחץ על חבר עד שימכור או ייתן לך חפץ שאינו רוצה למסור – גם אם שילמת מחיר מלא. ״לא תתאווה״ אוסר אפילו לתכנן בלב איך להשיג אותו. רצון סתמי לדבר דומה, או הצעת קנייה הגונה שאפשר לסרב לה – אינם בכלל האיסור.

• איך מפסיקים לדאוג?

  היהדות מלמדת להתמודד עם דאגה בביטחון בה׳: לעשות את ההשתדלות הסבירה, ולהשאיר את התוצאה בידי שמיים. ״דאגה בלב איש ישחנה״ – חז״ל פירשו: יסיח אותה מדעתו, או ישיח אותה לאחרים. דאגה ממושכת שפוגעת בתפקוד – צריכה גם עזרה מקצועית.

• איך מתגברים על פחד לפי היהדות?

  היהדות מלמדת להתמודד עם פחד דרך ביטחון בה׳ – ״גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי״ – לצד השתדלות מעשית. חז״ל מבחינים בין פחד בריא, שמביא לזהירות ולתשובה, לבין פחד משתק. תפילה, תהילים, תורה וקהילה מחזקים; פחד קיצוני או חרדה מתמשכת – דורשים גם עזרה מקצועית.

• מה זה לב טוב?

  ״לב טוב״ הוא התשובה של רבי אלעזר בן ערך לשאלה ״איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם״ (אבות ב, ט). רבו, רבן יוחנן בן זכאי, בחר בה מכל התשובות, ״שבכלל דבריו דבריכם״: לב טוב כולל עין טובה, חברות טובה, שכנות טובה וראיית הנולד – הוא שורש כל המידות.

• האם חייבים להעיר לאדם שעושה עבירה?

  כן – ״הוכח תוכיח את עמיתך״ היא מצוות עשה: מי שרואה חברו חוטא חייב להחזירו למוטב. אבל התוכחה צריכה להיות בנחת, בינו לבינו, בלי להלבין פנים, ולטובתו. ואם ברור שלא יקבל, חז״ל אמרו: ״כשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע״.

לעמוד הנושא מידות ←

חסד ועזרה

• מצאתי כסף ברחוב – מותר לי לקחת אותו?

  כסף מזומן שנמצא ברחוב, בלי סימן מזהה, במקום שעוברים בו רבים – בדרך כלל מותר לקחת, כי הבעלים מתייאשים כשהם מגלים שאבד. אבל אם יש סימן – ארנק, סכום מסוים, מקום מיוחד, או שהכסף נמצא בבית או בחנות – צריך להכריז ולהחזיר.

• האם מותר לעבור על פני אדם שזקוק לעזרה?

  לא. מי שרואה אדם בסכנה – טובע, מותקף או פצוע – ויכול להציל אותו בעצמו או על ידי אחרים, ואינו עושה זאת, עובר על ״לא תעמוד על דם רעך״. החובה כוללת להזעיק עזרה, להודיע ולהוציא ממון להצלה. וגם במצוקה שאינה סכנה – גמילות חסד היא מצווה.

• מצאתי טלפון או ארנק – מה עושים?

  טלפון וארנק כמעט תמיד יש בהם סימנים מזהים, ולכן חובה להשיב אותם. מנסים ליצור קשר עם הבעלים – דרך אנשי קשר בטלפון, תעודה או כרטיס בארנק – ושומרים על החפץ עד שמחזירים. אם אין דרך – מוסרים למשטרה או למקום המציאה, ומפרסמים.

• מה זה ״כל ישראל ערבים זה לזה״?

  ״כל ישראל ערבים זה בזה״ הוא מאמר חז״ל שפירושו: כל יהודי אחראי לחברו, כמו ערב שאחראי לחוב של הלווה. המקור בגמרא בשבועות, מהפסוק ״וכשלו איש באחיו״. יש לזה השלכות הלכתיות – למשל שאדם יכול לברך ולהוציא אחר ידי חובה – ומוסריות: אחריות הדדית וערבות לשלום הכלל.

• האם חייבים לעזור לאדם שנתקע ברכב בדרך?

  יש מצווה לעזור למי שנתקע בדרך. התורה ציוותה על ״פריקה וטעינה״ – לעזור לחבר שבהמתו קרסה תחת משאה – ופוסקי זמננו למדו מכאן גם לרכב תקוע. העזרה צריכה להיות בלי סכנה לעוזר: בכביש מהיר עוצרים רק במקום בטוח, ולעיתים העזרה הנכונה היא להזעיק גרר או משטרה.

• האם חייבים להלוות כסף לחבר שמבקש?

  יש מצוות עשה להלוות לחבר שצריך, והיא גדולה מצדקה – כי היא שומרת על כבודו. אבל אין חובה להלוות למי שלא יחזיר, ומותר לבקש משכון או שטר. מותר לסרב כשההלוואה תפגע בך, ואסור לגבות ריבית, ואסור ללחוץ על לווה שאין לו במה לפרוע.

• איבדתי טבעת נישואין – מה עושים?

  אובדן טבעת הנישואין אינו פוגע בנישואין כלל: הקידושין חלו ברגע הנתינה תחת החופה, והטבעת אינה צריכה להישאר. אין זה סימן רע, ואין צורך בתיקון מיוחד. כדאי לפרסם את האבדה עם סימנים מזהים כדי שהמוצא יוכל להשיבה, ומותר לקנות טבעת חדשה.

• מה זה הכנסת אורחים – חובה להזמין?

  הכנסת אורחים היא מצווה גדולה ממצוות החסד – ״גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה״ – אך אין חובה להזמין אורחים בכל שבת. המצווה היא בעיקר לפתוח את הבית למי שזקוק למקום לאכול או לישון, ולקבל כל אורח בסבר פנים יפות. מצוות ההזמנה תלויה ביכולת ובמצב המשפחה.

• מה זה ייאוש בעלים באבידה?

  ייאוש הוא הרגע שבו בעל החפץ מתייאש ממנו – מבין שאיבד אותו ואינו מצפה למצוא. מציאה שנמצאה אחרי ייאוש ואין בה סימן – שייכת למוצא. אבל אם המוצא הרים אותה לפני הייאוש, או שיש בה סימן שהבעלים יכולים לזהות – חייב להחזיר, גם אם הבעלים התייאשו אחר כך.

לעמוד הנושא חסד ועזרה ←

שכנים וחברה

• האם מותר להשתמש בחפץ של חבר בלי לשאול אותו?

  לא. ״שואל שלא מדעת – גזלן״: מי שלוקח ומשתמש בחפץ של אחר בלי רשותו, אפילו על מנת להחזיר, עובר על איסור גזל. מותר רק כשברור שהבעלים לא מקפיד – למשל בין בני משפחה קרובים בדברים פעוטים, או כשהבעלים התיר מראש.

• האם מותר לקרוא מכתב או הודעה של מישהו אחר?

  לא. כבר מימי רבנו גרשום מאור הגולה נהגו בכל ישראל חרם על הקורא מכתב של חברו בלי רשותו, ופוסקי זמננו החילו זאת גם על הודעות, מיילים ומסרונים. מותר לקרוא רק ברשות הבעלים, כשברור שאינו מקפיד, או במקום הצלה ממשית מנזק.

• האם מותר להסתכל בטלפון של בן הזוג?

  בלי רשות – לא. גם בין בני זוג חל איסור לקרוא הודעות ומכתבים של אחר, ונוסף על כך יש בזה פגיעה באמון. כשיש הסכמה הדדית או פתיחות – אין בעיה. כשיש חשד של ממש – הדרך היא שיחה כנה, ואם צריך – פנייה לרב או ליועץ זוגי, ולא חיפוש בסתר.

• האם מותר להקליט שיחה בלי רשות?

  ככלל, אין להקליט אדם בלי ידיעתו, כי מה שאדם אומר לחבירו נחשב ״בבל יאמר״ – לא נועד להפצה – ויש בזה גם גניבת דעת. אך כשיש צורך אמיתי – להוכיח עוול, להגן מפני הטרדה או לשמור ראיה לדין – רבים מפוסקי זמננו התירו, בתנאי שמשתמשים בהקלטה רק לצורך זה.

• האם מותר להיכנס לבית של חבר בלי לדפוק?

  חז״ל הזהירו: ״אל תיכנס לביתך פתאום, כל שכן לבית חבירך״. הנכנס לבית של אחר בלי לדפוק או לבקש רשות – פוגע בפרטיותו ועלול לביישו. לכן דופקים, מצלצלים או קוראים לפני שנכנסים, ואפילו לבית שלך – משמיעים קול לפני הכניסה, כדי שבני הבית לא ייבהלו.

• האם מותר להשמיע מוזיקה בקול רם בבניין?

  אסור להשמיע מוזיקה או רעש שמפריעים לשכנים באופן חריג – בעיקר בשעות המנוחה ובלילה. ההלכה מכירה ב״נזקי שכנים״ של רעש: השכנים יכולים למחות על רעש שמונע מהם לישון. שמחה משפחתית מזדמנת בשעות סבירות – מקובלת, ובלבד שמתחשבים.

• מה עושים כשהשכן מפריע ולא מוכן לשמוע?

  ההלכה מכירה ב״נזקי שכנים״: יש הפרעות – רעש חריג בשעות מנוחה, עשן, ריחות, הצצה – שהשכן חייב להימנע מהן, ויש שגרה שאין למחות עליה. הדרך: לדבר בנחת ובפרטיות, להציע פתרון, להיעזר במתווך או ברב, ורק בלית ברירה לפנות לבית דין. אסור לנקום, לבייש או לדבר עליו לשון הרע.

• מה זה היזק ראייה?

  ״היזק ראייה״ הוא נזק שנגרם לאדם כשהשכן יכול להסתכל לתוך ביתו או חצרו ולפגוע בפרטיות שלו. ההלכה קובעת שאסור לפתוח חלון או פתח מול חצר השכן בלי רשותו, ובעל החצר יכול לעכב – ״שהרי אומר: תזיק לי בראייה״. הדין חל היום גם על מרפסות ומצלמות.

• האם מותר להשאיר זבל או חפצים בשטח משותף?

  אסור להשאיר זבל בשטח משותף – אפשר להוציא אותו רק כדי לפנות אותו מיד. חפצים כמו עגלה או אופניים מותר להניח רק במקום ובאופן שהשכנים אינם מקפידים עליו ושאינו מפריע למעבר. מי שהשאיר דבר שגרם נזק – חייב לשלם, ויש בזה גם חשש גזל וחוסר דרך ארץ.

לעמוד הנושא שכנים וחברה ←

יחסים בעבודה

• האם מותר לאחר בתשלום לעובד, למנקה או לבייביסיטר?

  אסור. התורה מצווה לשלם לשכיר ביום שסיים את עבודתו: ״לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר״. מי שעבד ביום – משלמים לו עד סוף הלילה; מי שעבד בלילה – עד סוף היום שלמחרת. אם הוסכם מראש על מועד אחר, או שהעובד לא תבע – אין איסור.

• האם מותר לעובד לבזבז זמן בעבודה?

  לא. עובד מחויב לעבוד בכל כוחו בזמן שעליו קיבל שכר, ובזבוז זמן – גלישה, שיחות פרטיות ממושכות או הפסקות מעבר למקובל – הוא גזל של המעביד. מה שמקובל במקום העבודה, כמו הפסקת קפה או שיחה קצרה, מותר, משום שעל דעת כן נשכר.

• האם מותר להתחרות בעסק של חבר באותו רחוב?

  בדרך כלל מותר. להלכה, לפי רוב הפוסקים, מותר לפתוח עסק מתחרה גם באותו רחוב, משום ש״חנווני מחלק קליות... והלה מוזיל את השער״ – התחרות מועילה לציבור. אסור לפגוע בפרנסתו בדרכים לא הוגנות, ויש מחמירים כשהעסק החדש יקפח לגמרי את פרנסת הקיים.

• מה זה עני המהפך בחררה?

  ״עני המהפך בחררה״ הוא משל מהגמרא: עני שהופך עוגה (חררה) על הגחלים, ובא אחר ולוקח אותה ממנו – ״נקרא רשע״. ההלכה פוסקת שמי שמתעסק לקנות או לשכור דבר, ואחר קופץ וקונה אותו לפניו, נקרא רשע. הדין חל גם על משרות ועסקאות – אבל לא על מציאה או מתנה שאינה מצויה.

לעמוד הנושא יחסים בעבודה ←

שאלות נוספות

• קניתי מוצר פגום – האם מותר לי להחזיר אותו לפי ההלכה?

  כן. מוצר שנמצא בו פגם שהמוכר לא גילה, ושבני אדם מקפידים עליו – זה ״מקח טעות״, והקונה רשאי לבטל את העסקה ולקבל את כספו. אם המוכר הודיע על הפגם, או שהקונה השתמש במוצר אחרי שגילה – אין זכות להחזיר. בהחזרה שלא בגלל פגם – תלוי במנהג המקום ובתקנון החנות.

• האם מותר לתבוע יהודי אחר בבית משפט?

  ההלכה אוסרת לפנות לבית משפט של מדינה לסכסוך ממוני בין יהודים, אלא לפנות לבית דין לממונות או לבוררות לפי דין תורה. אם הנתבע מסרב להתדיין בבית דין – בית הדין יכול לתת היתר לפנות לבית המשפט. יש בזה פרטים ויש לשאול רב או דיין.

• מה זה ״היתר עסקא״, ולמה צריך אותו?

  התורה אסרה לקחת ולתת ריבית בין יהודים. ״היתר עסקא״ הוא הסכם שהופך את ההלוואה לשותפות עסקית: חצי מהכסף הוא הלוואה וחצי פיקדון שהמלווה שותף ברווח ובהפסד שלו. הבנקים בישראל וגופים רבים חתומים על היתר עסקא, וכך מותר לקבל ולתת להם ריבית.

• האם מותר לגרום צער לבעלי חיים או להרוג חרקים?

  צער בעלי חיים אסור מן התורה לפי רוב הפוסקים, ויש מצווה להקל על בהמה שסובלת. מותר להשתמש בבעלי חיים לצורך האדם – אכילה, עבודה, רפואה – ובלבד שלא לצער אותם שלא לצורך. הריגת מזיקים ויתושים מותרת, ויש שנהגו לא להרוג סתם חרק שאינו מזיק.