מצאתי טלפון או ארנק – מה עושים?

השבת אבידה

״השב תשיבם לאחיך״ ו״לא תוכל להתעלם״ (דברים כב, א–ג). השולחן ערוך (חו״מ רנט, א) כותב: ״הרואה אבידת ישראל – חייב לטפל בה להשיבה לבעליה״. ומי שלקח אותה כדי לגזול – עובר על כמה לאווים.

סימנים

חפץ שיש בו סימן מזהה – הבעלים אינם מתייאשים, כי הם יודעים שאפשר לזהות אותו. טלפון נייד – יש לו מסך, מספר, תמונות ואנשי קשר. ארנק – יש בו תעודת זהות, כרטיסים, צבע, סכום מסוים. לכן שניהם חייבים בהשבה, כמעט בכל מקרה.

מה עושים בפועל

טלפון: אם הוא נעול – מחכים שיצלצל, ועונים. רבים מן הטלפונים מציגים ״מידע חירום״ על מסך הנעילה. אפשר גם לפנות לחברת הסלולר. ארנק: מחפשים תעודת זהות, כרטיס ביקור או מספר טלפון. אפשר לפנות לבנק לפי כרטיס האשראי, כדי שייצרו קשר עם הלקוח. אם יש כתובת – מחזירים לשם.

אם אין דרך ליצור קשר

השולחן ערוך (רסז, ג) מבאר שהמוצא מכריז על האבידה. בימינו – פרסום ברשתות, בקבוצות שכונתיות או במקום המציאה. מקומות רבים (חנות, אוטובוס, קניון) – מוסרים לבעלי המקום או לאבידות ומציאות. מסירה למשטרה – מקובלת, והפוסקים כתבו שהיא דרך טובה להשבה כשאין אפשרות אחרת.

שמירה

עד שמחזירים – המוצא נעשה ״שומר״ על החפץ, וצריך לשמור עליו ולא להשתמש בו (רסז, א). אם חלפו חודשים ולא נמצא הבעלים – יש דינים מה לעשות בחפץ, ושואלים רב.

מזומן

כסף מזומן בלי ארנק ובלי סימן – יש בו דינים אחרים, ראו מצאתי כסף ברחוב. ובכל מקרה – ראו גזל והשבת אבידה והקיצור בסימן קפז.