מה זה לא תחמוד – האם אסור לרצות משהו של אחר?

שני לאווים

בעשרת הדיברות נאמר ״לא תחמוד בית רעך״ (שמות כ, יד), ובמשנה תורה ״ולא תתאווה בית רעך״ (דברים ה, יח). הרמב״ם (גזלה ואבדה א, ט–י) מבחין: המתאווה עובר כשמתכנן בלבו איך להשיג את החפץ; החומד עובר כשהפציר והכביד על החבר עד שלקח ממנו – ״אף על פי שנתן לו דמים רבים״.

הפסק

השולחן ערוך (חו״מ שנט, י) והקיצור (קפב, ה) פוסקים: ״כל החומד ביתו או כליו של חבירו... והכביד עליו רעים והפציר בו עד שלקחו ממנו – הרי זה עובר בלא תחמוד״. האיסור אינו תלוי בכך שלא שילם; הבעיה היא כפייה על אדם להיפרד ממה שאינו רוצה למכור.

מה מותר

מותר לרצות דירה כמו של השכן, רכב מאותו דגם או הצלחה דומה – זה רצון לדבר בעולם, לא לרכוש של חברו. מותר גם להציע הצעה הוגנת פעם אחת, ואם החבר מסרב – לכבד את סירובו. החשש מתחיל כשהרצון הופך ללחץ חברתי, הפצרות חוזרות או ניצול של מצוקה.

עבודת המידות

ראב״ע שאל: איך אפשר לצוות על רגש? ותשובתו: כשאדם מבין שמה שיש לחברו ניתן לו מן השמיים – הוא אינו מתאווה לו, כמו שאיכר אינו מתאווה לבת המלך. ראו קנאה בהצלחה של אחרים ועין טובה.