איך מפסיקים לדאוג?

ביטחון והשתדלות

״השלך על ה׳ יהבך והוא יכלכלך״ (תהילים נה, כג). חובת הלבבות מסביר בשער הביטחון שהבוטח בה׳ עושה את המוטל עליו, ואחר כך ״לבו בטוח״ – כי הוא יודע שהדברים אינם בידיו בלבד. הדאגה מועילה כשהיא מביאה לפעולה; כשהיא רק מסתובבת בראש – היא מחלישה. ראו השתדלות וביטחון.

״ישחנה״

הפסוק ״דאגה בלב איש ישחנה״ (משלי יב, כה) נדרש בגמרא (יומא עה ע״א) בשתי דרכים: ״ישיחנה מדעתו״ – יסיח את דעתו ממנה, ו״ישיחנה לאחרים״ – ישתף אדם קרוב. שתי עצות מעשיות: להפנות את המחשבה למשהו אחר, ולא להיות לבד עם הדאגה.

״אל תצר צרת מחר״

הגמרא (סנהדרין ק ע״ב) מביאה: ״אל תצר צרת מחר, כי לא תדע מה ילד יום – שמא למחר איננו״. אין טעם לחיות היום את הצרה שאולי תבוא מחר. הקיצור (לב, כב) מונה את הדאגה בין ״התנועות הנפשיות״ שיש להיזהר מהן לשמירת הבריאות.

עצות מעשיות

תפילה במילים שלך – לספר לה׳ מה מדאיג. אמירת תהילים. סדר יום קבוע, לימוד תורה שמשמח את הלב, ועזרה לאחרים – שמוציאה מהמחשבה על עצמי. ובשבת – ״כל מלאכתך עשויה״, לנוח גם מהדאגות.

כשזה כבד

דאגה שאינה מרפה, שמונעת שינה או תפקוד – אינה חוסר אמונה, ואין להתבייש בה. יש לפנות לאיש מקצוע, וזו השתדלות כשרה. ראו עצבות ביהדות.