האם חייבים לעזור לאדם שנתקע ברכב בדרך?

המצווה בתורה

״כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו... עזוב תעזוב עמו״ (שמות כג, ה), ו״הקם תקים עמו״ (דברים כב, ד). השולחן ערוך (חו״מ רעב, א) והקיצור (קפט, א) פוסקים: ״מי שפגע בחבירו בדרך ובהמתו רובצת תחת משאה... הרי זה מצווה לפרוק מעליה״, ואחר כך לעזור לו לטעון.

רכב בימינו

הרכב הוא ה״חמור״ של ימינו, ופוסקי זמננו כתבו שהמצווה חלה גם על מי שהרכב שלו נתקע בדרך – לדחוף, להתניע בכבלים, להחליף גלגל או לפחות להזמין עזרה. מעבר למצווה המפורשת, יש כאן ״לא תעמוד על דם רעך״ כשיש סכנה (נהג תקוע בלילה, בחום, בכביש מסוכן), ו״ואהבת לרעך כמוך״.

הגבולות

ההלכה פוטרת זקן או מי שאין זה כבודו, ובלבד שבשלו היה עושה. ועיקר: אין חובה להכניס את עצמו לסכנה. עצירה בשול של כביש מהיר, או עצירה לזר במקום מבודד בלילה, עלולות להיות מסוכנות – ובמקרים כאלה המצווה היא להזעיק עזרה מקצועית. כמו כן העוזר אינו חייב לעבוד בחינם בפריקה, אבל על הטעינה מותר לבקש שכר.

אפילו לשונא

התורה דיברה דווקא על ״חמור שונאך״ – כדי לכוף את היצר. עזרה בדרך היא לעיתים הפתח לשלום בין אנשים. ראו גמילות חסדים בגופו ולא תעמוד על דם רעך.