מה זה גאווה ולמה היא אסורה?

יוצאת דופן

הרמב״ם (דעות ב, ג) כותב: ״ויש דעות שאסור לו לאדם לנהוג בהן בבינונית, אלא יתרחק מן הקצה האחד עד הקצה האחר, והוא גבה לב. שאין דרך הטובה שיהיה אדם ענו בלבד, אלא שיהיה שפל רוח ותהיה רוחו נמוכה למאוד״. ולכן נאמר במשה רבנו ״עניו מאוד״ – לא רק עניו.

למה זה חמור

חז״ל אמרו על הגאוותן שהקב״ה אומר ״אין אני והוא יכולין לדור בעולם״. הגאווה מעמידה את האדם במרכז, ובכך דוחקת את ה׳ החוצה. היא גם מקלקלת את היחסים עם אנשים: הגאוותן מזלזל, מתקשה לבקש סליחה, ואינו יכול ללמוד מאחרים. ״לפני שבר גאון״.

רפואה

הרמב״ם (שם ב, ב) מציע לגאוותן ״ינהיג עצמו בבזיון הרבה, וישב למטה מן הכל, וילבש בלויי סחבות המבזים את לובשיהן״ – עד שתיעקר הגאווה מלבו, ואז יחזור לדרך האמצע. הכלל: מתקנים מידה בתרגול של ההפך.

מה אינו גאווה

אדם יכול להכיר בכישרונותיו ולהודות עליהם, לשמוח בהישג ולעמוד על כבוד התורה. ״ויגבה לבו בדרכי ה׳״ – גאווה לשם שמים, שאינה מתביישת לעשות טוב, מותרת. הסימן: מי שזוכר שהכול מתנה מה׳ – אינו מתנשא על אחרים.