חבר סיפר לי סוד – האם מותר לגלות אותו?

״בבל יאמר״

הגמרא (יומא ד ע״ב) לומדת מן הפסוק ״וידבר ה׳ אליו מאוהל מועד לאמור״: ״מניין לאומר דבר לחבירו שהוא בבל יאמר, עד שיאמר לו לך אמור? שנאמר: לאמור״. כלומר, גם בלי שביקשו במפורש לשמור – כל עוד לא נתנו רשות, אסור לספר הלאה. המגן אברהם (או״ח קנו) מביא זאת להלכה.

סוד – חמור יותר

כשחבר אמר במפורש ״זה בינינו״ – הגילוי הוא בגידה באמון. שלמה המלך אמר: ״הולך רכיל מגלה סוד, ונאמן רוח מכסה דבר״ (משלי יא, יג). מגלה סוד – גם אם אין בתוכן לשון הרע – פוגע באדם, ואם התוכן מבייש או מזיק – זה רכילות ממש.

מתי מותר

השתיקה אינה מוחלטת כשיש סכנה: אם הסוד נוגע לפגיעה באדם – אלימות, סכנה לחיים, הונאה שתזיק לאחר – מותר ולפעמים חובה לגלות, כמו שנאמר ״לא תעמוד על דם רעך״ (ויקרא יט, טז). אבל יש לעשות זאת בזהירות, רק למי שצריך לדעת, ובמידה הנדרשת – לפי כללי לשון הרע לתועלת.

אנשי מקצוע

רופא, רב, יועץ או עורך דין שקיבלו מידע במסגרת תפקידם – חייבים בשמירת סוד במיוחד, וגם ההלכה וגם החוק מכירים בכך. במקרים של סכנה – יש כללים מיוחדים, ויש לשאול רב.

הקשבה בלי סקרנות

גם מי ששומע סוד בלי שהתכוונו לספר לו – למשל קרא הודעה בטעות – צריך לנהוג בצניעות ולא להעביר הלאה.

ראו רכילות ולשון הרע לתועלת. הרמב״ם מביא את דיני רכילות בהלכות דעות פרק ז, והקיצור בסימן ל.