האם חייבים להלוות כסף לחבר שמבקש?

המצווה

״אם כסף תלווה את עמי, את העני עמך״ (שמות כב, כד). השולחן ערוך (חו״מ צז, א) והקיצור (קעט, א) פוסקים: ״מצוות עשה להלוות לעניי ישראל, והיא מצווה גדולה יותר מהצדקה״ – כי מי שמקבל הלוואה אינו מתבייש, והיא עוזרת לו לעמוד על רגליו. ואף לעשיר שצריך הלוואה לשעתו – יש מצווה.

מתי אינו חייב

המצווה היא לעזור, לא לאבד ממון. מותר לסרב למי שידוע שאינו מחזיר חובות, או כשההלוואה תפגע בפרנסת המלווה עצמו. מותר – ואף רצוי – לדרוש עדים, שטר או משכון: ״אסור להלוות בלא עדים״, כדי שלא יבוא לידי ״לפני עיוור״. ראו שטר הלוואה.

איסורים שבהלוואה

אסור לגבות ריבית (ריבית בין חברים), ואסור ללחוץ על לווה שידוע שאין לו – ״לא תהיה לו כנושה״ (חו״מ צז, ב). מצד שני, הלווה חייב להחזיר, ואסור לו לדחות את המלווה כשיש לו.

גמ״ח

קרנות גמילות חסדים בקהילות הן דרך מאורגנת לקיים את המצווה. ראו גמילות חסדים.