האם מותר לתבוע יהודי אחר בבית משפט?

המקור

התורה אומרת ״ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם״ (שמות כא, א), ורש״י מביא את דברי חז״ל (גיטין פח ע״ב): ״לפניהם – ולא לפני גויים״. השולחן ערוך (חו״מ כו, א) פוסק: ״אסור לדון בפני דייני עכו״ם ובערכאות שלהם, אפילו בדין שדנים בדיני ישראל, ואפילו נתרצו שני בעלי הדין לדון בפניהם אסור״.

הטעם

הפנייה למערכת משפט שאינה דנה לפי התורה נחשבת כאילו מעדיפים את משפטם על משפט התורה. השולחן ערוך משתמש שם בלשון חריפה. יש מן האחרונים שדנו בבתי המשפט במדינת ישראל, ורוב הפוסקים כתבו שגם עליהם חל האיסור, כי אינם דנים לפי דין תורה.

מה עושים

פונים לבית דין לממונות – יש בתי דין כאלה בכל עיר גדולה – או מסכמים על בוררות לפי דין תורה. בית הדין מזמין את הנתבע לדיון.

כשהצד השני מסרב

אם הנתבע מסרב להופיע בבית הדין – השולחן ערוך שם (ברמ״א) כותב שהתובע רשאי לקבל ממנו ״היתר״ לתבוע בבית המשפט. ההיתר ניתן על ידי בית הדין, לא על ידי התובע עצמו. וכן במקרים של אלימות, סכנה או עבריינות – הפנייה לרשויות מותרת ואף נדרשת.

עניינים אחרים

האיסור עוסק בסכסוכים ממוניים בין יהודים. רישום רכוש, חוזים, הגנה מפני פגיעה, חובות כלפי המדינה – הם עניינים אחרים. גם ״דינא דמלכותא דינא״ – חוקי המדינה בענייני מסים ומסחר – מחייבים.

ראו בין אדם לחברו. הרמב״ם מביא את הדין בהלכות סנהדרין פרק כו.