האם מותר לנקום במי שפגע בי?

הפסוק

״לא תקום ולא תטור את בני עמך, ואהבת לרעך כמוך״ (ויקרא יט, יח). הגמרא (יומא כג ע״א) מסבירה: נקמה – ״אמר לו השאילני מגלך, אמר לו לאו. למחר אמר לו הוא השאילני קרדומך, אמר לו איני משאילך כדרך שלא השאלתני״. נטירה – ״הילך, איני כמותך שלא השאלתני״: נותן, אבל מזכיר את העלבון.

ההנהגה

הרמב״ם (דעות ז, ז–ח) כותב שזו ״דעה רעה עד מאוד״, ושראוי להעביר על מידותיו: ״כל דברי העולם אצל המבינים דברים של הבל והבאי, ואינן כדאי לנקום עליהם״. וחז״ל אמרו: ״כל המעביר על מידותיו – מעבירין לו על כל פשעיו״.

מה מותר

האיסור עוסק בפגיעות שבין אדם לחברו. מותר – ולפעמים מחויב – להגן על עצמך ועל אחרים, לתבוע את זכויותיך בדרך הלכתית, להעמיד גבולות מול אדם פוגע, ולהתרחק ממנו. מי שנפגע מוזמן לומר לפוגע בעדינות מה הכאיב לו (״הוכח תוכיח״), במקום לשמור בלב.

ראו לא תיקום ולא תיטור, איך מפסיקים לכעוס וכמה פעמים מבקשים סליחה.