האם מותר לעובד לבזבז זמן בעבודה?

בכל כוחו

השולחן ערוך (חו״מ שלז, כ) כותב: ״מוזהר הפועל שלא יבטל מעט כאן ומעט כאן, אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן... וכן חייב לעבוד בכל כחו, שהרי יעקב הצדיק אמר ׳כי בכל כחי עבדתי את אביכן׳״. הרמב״ם (שכירות יג, ז) כותב: ״כדרך שמוזהר בעל הבית שלא יגזול שכר עני... כך העני מוזהר שלא יגזול מלאכת בעל הבית״.

גם דברים קטנים

חכמים הקפידו כל כך על זמן העבודה, שפטרו פועלים מחלק מברכת המזון כדי שלא יבטלו ממלאכת בעל הבית (כפי שמובא שם בשולחן ערוך). מכאן שגם ״מעט כאן ומעט כאן״ נחשב.

גם שלא לפגוע בכושר העבודה

השולחן ערוך שם (שלז, יט) מוסיף שהפועל אינו רשאי לעבוד בלילה ולהשכיר עצמו ביום, ולא להרעיב את עצמו, ״מפני ביטול מלאכתו של בעל הבית, שהרי מחליש כחו״. כלומר, העובד צריך להגיע לעבודה במצב שיוכל לעבוד כראוי.

מה מקובל

מה שמקובל במקום העבודה ושהמעביד יודע ומסכים לו – הפסקת קפה, שיחה קצרה עם עמית, הודעה אישית דחופה – אינו גזל, כי על דעת כן נשכר העובד. הבעיה היא כשהזמן האישי חורג מן המקובל: גלישה ממושכת, עיסוק בעסק פרטי, שיחות ארוכות.

עבודה מהבית

בעבודה מהבית הניסיון גדול יותר. מי שמדווח על שעות עבודה – צריך שיהיו אלה שעות של עבודה אמיתית. ומי שמשתלם לפי תפוקה – מחויב לתפוקה שסוכמה.

ראו עובד ומעביד, בל תלין ומשא ומתן באמונה.