האם חייבים לסלוח למי שמבקש סליחה?

נוח לרצות

הרמב״ם (תשובה ב, י) כותב: ״אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס, אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס, ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול – מוחל בלב שלם ובנפש חפיצה, ואפילו הצר לו והרבה לו – לא יקום ולא יטור״. וממשיך: ״וזהו דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון״.

סליחה ומחילה

״מחילה״ פירושה ויתור על הטענה כלפי הפוגע – לא לדרוש עוד, לא לנקום ולא לנטור. היא אינה מחייבת לחזור מיד לקרבה כמו קודם, או לשכוח מה שקרה. אדם יכול למחול ובכל זאת לשמור על גבולות בריאים.

החריגים

הרמ״א (או״ח תרו, א) כותב שמי שהוציאו עליו שם רע – אינו חייב למחול, משום שיש שישמעו את השמועה ולא את המחילה. וכן כשהמחילה עלולה להזיק למוחל – למשל, שהפוגע ימשיך לפגוע – אינו חייב. ובכל זאת, הרמ״א מוסיף ש״מידת ענווה״ היא למחול גם בזה.

כשהלב לא מוכן

לעיתים הפגיעה עמוקה, והלב אינו מסוגל למחול מיד. אין בזה חטא – הרגש אינו כפתור. אבל ההלכה מעודדת לעבוד על כך: להתפלל, לנסות לראות את הצד השני, ולהתקדם בהדרגה. ובפגיעה קשה מאוד – כמו אלימות או פגיעה מינית – יש הבנה רחבה למי שאינו מוחל, וחשוב להיעזר באנשי מקצוע.

בלילה

בקריאת שמע על המיטה נוהגים לומר ״הריני מוחל לכל מי שהכעיס והקניט אותי״ – הרגל יומיומי של מחילה. ראו קריאת שמע על המיטה, כמה פעמים מבקשים סליחה ושלום ומחילה.