בין אדם לחברו – המדריך למצוות שבין אדם לחברו

מה זה ״בין אדם לחברו״

חז״ל חילקו את המצוות לשני סוגים: מצוות שבין אדם למקום – כמו שבת, תפילה וכשרות – ומצוות שבין אדם לחברו. החלוקה מופיעה כבר במשנה, ביומא ח, ט: על עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר, ועל עבירות שבין אדם לחברו – רק אחרי שמרצים את החבר.

התורה לא רואה בזה ״נימוסים טובים״ אלא מצוות לכל דבר. פרק יט בספר ויקרא, פרשת קדושים, מצווה באותה נשימה על שבת ועל יראת הורים, על ״לא תלך רכיל״ ועל ״לא תשנא את אחיך בלבבך״, ובמרכזו הפסוק ״ואהבת לרעך כמוך״. רבי עקיבא קרא לו ״כלל גדול בתורה״, והלל הזקן ניסח אותו כך: מה ששנוא עליך – אל תעשה לחברך (שבת לא ע״א).

שמירת הלשון

הדיבור הוא המקום שבו קל ביותר לפגוע. ההלכה מבחינה בין כמה איסורים: לשון הרע – דיבור גנאי על אדם, גם כשהוא אמת; רכילות – להעביר לאדם מה אמרו או עשו נגדו; ואבק לשון הרע – רמזים, ״שבחים״ שמעוררים גנאי ומשפטים שנשמעים תמימים.

יש גם מצבים שבהם מותר ואף צריך לספר – כדי להזהיר מנזק או להציל מעוול – ולהיתר הזה יש תנאים ברורים. על כך במאמר מתי מותר לספר. רוב ההלכות האלה מסודרות בספר ״חפץ חיים״ של רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, שעל שמו נקרא החפץ חיים.

כבוד האדם: אונאת דברים, הלבנת פנים וכבוד זקנים

גם מה שאומרים לאדם בפניו נמצא תחת הזרקור של ההלכה. אונאת דברים היא כל דיבור שמצער אדם בלי צורך – להזכיר לו את עברו, ללגלג, להטעות אותו. החמורה שבהן היא הלבנת פנים – לבייש אדם ברבים – שחז״ל השוו אותה לשפיכות דמים.

בצד האיסור יש מצוות עשה של כבוד: לקום מפני זקנים ותלמידי חכמים ולכבד אותם, כפי שכתוב ״מפני שיבה תקום והדרת פני זקן״.

הלב: אהבה, שנאה ונקמה

התורה מצווה לא רק על מעשים אלא גם על רגשות. ואהבת לרעך כמוך מחייב לרצות בטובתו של האחר, ולדון אותו לכף זכות כשמעשיו אינם ברורים. מנגד, אסור לשנוא בלב – ומי שנפגע מתבקש לדבר עם הפוגע, לא לשתוק ולשמור טינה. ומי שנפגע אינו רשאי לנקום או לנטור – אפילו לא להזכיר בלב את העלבון.

ממון של אחרים

״לא תעשוק את רעך ולא תגזול״ – האיסור חל על כל שווה פרוטה, על הלנת שכר של עובד ועל החזקת כסף שמגיע לאחר. מן הצד החיובי, מי שמוצא אבידה חייב לטפל בה ולהשיבה. הכללים הבסיסיים – במאמר גזל, עושק והשבת אבידה. שאלות של צדקה, מעשר והלוואה מוסברות במדריך צדקה, מעשר וחסד.

שלום, מחילה וחסד

הלל אמר ״הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום״ (אבות א, יב). מי שפגע בחברו צריך לבקש ממנו מחילה, ומי שמתבקשים ממנו – מצווה שלא יהיה אכזרי ויסלח. הסדר, הנוסח והמנהג לפני יום הכיפורים מוסברים במאמר רודף שלום ובקשת מחילה.

ולבסוף, הצד החיובי ביותר: גמילות חסדים בגוף – ללוות, לבקר, לשמח, לעזור בידיים. המשנה הראשונה במסכת פאה מונה אותה בין הדברים שאין להם שיעור.

איך מתחילים

אין צורך לקבל הכול בבת אחת. רבים בוחרים נושא אחד – למשל שמירת הלשון – ולומדים בו מעט בכל יום. אחרים מקבלים על עצמם הנהגה קטנה וברורה: לא לשתף ״סיפור״ על אדם שאינו נוכח, לעצור לפני שליחת הודעה בכעס, או לפנות אחת לשבוע למי שנפגע מהם. התיקון של בין אדם לחברו נבנה מצעדים קטנים שחוזרים על עצמם.