מה זה עין טובה ועין רעה במידות?

עין יפה בהלכה

המשנה (תרומות ד, ג) קובעת: ״שיעור תרומה – עין יפה אחד מארבעים, והבינונית מחמישים, והרעה מששים״. כלומר, אותה מצווה עצמה יכולה להיעשות ב״עין יפה״ או ב״עין רעה״, וההלכה מעודדת את הנדיבות. כך גם בצדקה – לתת בסבר פנים יפות, ולא בקמצנות.

עין טובה בחברה

עין טובה היא היכולת לשמוח כשלחבר טוב – כשהוא מצליח, מתחתן, קונה בית. במקום ״למה לו ולא לי״, היא אומרת ״כמה טוב שזכה״. היא גם מתבטאת בדרך שבה מסתכלים על אנשים: לראות את הטוב, לדון לכף זכות, ולא לחפש את הפגמים.

עין רעה

עין רעה היא צרות עין – כאב על טובת אחרים, קמצנות ותחושה שכל הצלחה של אחר באה על חשבוני. חז״ל ראו בה מידה הרסנית, ש״מוציאה את האדם מן העולם״. מעבר לעניין המסורתי של ״עין הרע״ – המידה עצמה מזיקה קודם כל לבעליה.

איך קונים

מתרגלים לברך – ״מזל טוב״, ״בשעה טובה״ – גם כשקשה. נותנים צדקה מעט יותר ממה שנוח. ומזכירים לעצמנו שלכל אחד יש את חלקו, ושה׳ אינו ״לוקח״ ממני כשהוא נותן לאחר.