האם מותר להקשיב ללשון הרע אם אני לא מאמין לה?

שני איסורים: שמיעה וקבלה

התורה אומרת ״לא תשא שמע שוא״ (שמות כג, א), וחז״ל (פסחים קיח ע״א) דרשו: ״כל המספר לשון הרע וכל המקבל לשון הרע... ראוי להשליכו לכלבים״. הרמב״ם (דעות פרק ז) כותב שהמקבל לשון הרע גרוע מן האומר. החפץ חיים מבחין בין שני איסורים: לשמוע – ולקבל, כלומר להאמין.

למה אסור לשמוע

המספר זקוק לשומע. מי שמקשיב – גם אם אינו מאמין – נותן לדברים במה, ומעודד את המספר להמשיך. וגם אם אינו מאמין עכשיו, הדברים נכנסים ללבו ומשפיעים על יחסו לאדם שדובר עליו.

מה עושים בפועל

כשמתחילה שיחה של לשון הרע – אפשר להחליף נושא, להעיר בעדינות (״אולי לא נדבר על זה״), או לצאת מן השיחה. אם אי אפשר – לפחות לא להביע הסכמה, ולהחליט בלב שלא להאמין. מי שכבר שמע – ידון את מי שדובר עליו לכף זכות.

מתי מותר לשמוע

כשיש בשמיעה תועלת – למשל אדם ששוקל שותפות עסקית או שידוך, ומבקש לדעת כדי להיזהר – מותר לשמוע. אבל גם אז אסור לקבל את הדברים כאמת מוחלטת, אלא רק לחשוש ולבדוק. ראו מתי מותר לספר לשון הרע.

גם ברשתות

אותם כללים חלים על קריאה ברשתות חברתיות, בקבוצות ווטסאפ ובכתבות. ״לשמוע״ כולל גם לקרוא, ו״לספר״ כולל גם לשתף ולהעביר הלאה.

ראו מה זה לשון הרע ורכילות. הקיצור (ל) מביא את הדינים.