האם מותר לעבור על פני אדם שזקוק לעזרה?

הלאו

התורה אומרת ״לא תעמוד על דם רעך״ (ויקרא יט, טז). הגמרא (סנהדרין עג ע״א) מפרשת: ״מניין לרואה את חבירו שהוא טובע בנהר, או חיה גוררתו, או ליסטים באין עליו, שהוא חייב להצילו? תלמוד לומר: לא תעמוד על דם רעך״.

בשולחן ערוך

השולחן ערוך (חו״מ תכו, א) מרחיב: ״הרואה את חבירו טובע בים, או ליסטים באין עליו, או חיה רעה באה עליו, ויכול להצילו הוא בעצמו, או שישכור אחרים להציל, ולא הציל... עובר על לא תעמוד על דם רעך״. החובה אינה רק לפעול בעצמך, אלא גם לגייס אחרים ואף לשלם עבור ההצלה.

בימינו

אדם שנפל ברחוב, שאיבד הכרה, תאונת דרכים, ילד שנעלם – הצעד הראשון הוא להזעיק עזרה מקצועית (מד״א, משטרה, כיבוי אש) ולהישאר עד שמגיעים, ככל שאין סכנה לך. מי שיודע עזרה ראשונה – יגיש. לא לעבור הלאה מתוך הנחה ש״מישהו אחר כבר יתקשר״.

סכנה לעצמך

ההלכה אינה מחייבת אדם להיכנס לסכנה ודאית כדי להציל. כשיש סכנה – מזעיקים את מי שמוסמך ומצויד לטפל. בספק סכנה – נחלקו הפוסקים, והמקרים משתנים.

מצוקה שאינה סכנה

אדם שנתקע עם רכב, זקן שמתקשה לסחוב, אדם שאיבד את דרכו – אין כאן ״דם רעך״, אבל יש מצוות גמילות חסדים, ״ואהבת לרעך כמוך״ ומצוות פריקה וטעינה. ראו גמילות חסדים בגוף.

ראו גם פיקוח נפש דוחה שבת וואהבת לרעך כמוך.