איך מתגברים על עצבות לפי היהדות?

עבדו את ה׳ בשמחה

״עבדו את ה׳ בשמחה, באו לפניו ברננה״ (תהילים ק, ב). התורה אף מונה בין סיבות הקללות ״תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלוקיך בשמחה ובטוב לבב״ (דברים כח, מז). השמחה אינה מותרות, אלא חלק מעבודת ה׳.

בתורת החסידות

רבי נחמן מברסלב אמר: ״מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד״ (ליקוטי מוהר״ן, חלק ב, תורה כד), והוסיף שיש להתגבר בכל הכוחות לגרש את העצבות. בספר התניא (פרקים כו–לא) מבחין בעל התניא בין ״לב נשבר״ – צער על חטא, שהוא רגעי ומביא לתיקון – לבין ״עצבות״, שהיא כבדות ויאוש, ושמונעת מן האדם לעבוד את ה׳. הוא מורה לייחד זמנים קבועים לחשבון נפש, ובשאר הזמן – להיות בשמחה.

עצות מעשיות

הכרת הטוב: לכתוב או לומר בכל יום כמה דברים טובים שקרו. שירה וניגון: לשיר, גם בלי מצב רוח. חסד: לעזור לאחר – מה שמוציא מן הכובד העצמי. תנועה ושגרה: שינה, אוכל, יציאה מן הבית – יסודות שמשפיעים על הנפש. שיחה עם ה׳: לספר לו מה כואב, בהתבודדות. חברה: לא להישאר לבד, לדבר עם חבר או עם רב.

מתי צריך עזרה

עצבות של יום או של תקופה קשה – היא חלק מן החיים. אבל כשהעצבות נמשכת שבועות, פוגעת בשינה, באוכל ובתפקוד, או מלווה במחשבות קשות – זו עלולה להיות מחלה, דיכאון, שמצריכה טיפול מקצועי. ההלכה מחייבת לטפל במחלה, ופנייה לטיפול היא מצווה ולא חוסר אמונה. מי שיש לו מחשבות על פגיעה בעצמו – יפנה מיד לעזרה.

ראו ביטחון, התבודדות ונפילות ועליות.