שאלות ותשובות בזוגיות ושידוכים

אין רשימה הלכתית קבועה, אבל חז״ל לימדו מה עיקר: מידות טובות, יראת שמים, משפחה טובה ומשיכה והתאמה אמיתית – ״אסור לאדם שיקדש אשה עד שיראנה״. על דברים חיצוניים ומשניים אפשר לוותר; על מידות, ערכים ומשיכה בסיסית – לא. בהתלבטות מתייעצים עם רב או מדריך.

חז״ל אמרו ש״קשה לזווגן כקריעת ים סוף״ – גם כשהזיווג נקבע מן השמים, הדרך אליו יכולה להיות ארוכה. אין לדעת את חשבונות שמים, ואין לראות בעיכוב עונש. עושים השתדלות, מתפללים, מתייעצים עם אנשים קרובים ומאמינים שהעיכוב אינו חוסר מזל אלא חלק מהדרך.

המשנה באבות אומרת ״בן שמונה עשרה לחופה״, והשולחן ערוך פוסק שמצווה לשאת אישה בגיל שמונה עשרה, ולא לעבור את גיל עשרים בלי אישה – חוץ ממי שעוסק בתורה ומתיירא שהפרנסה תבטל אותו. אצל אישה אין גיל מחייב. בפועל, הזמן הנכון תלוי בבשלות ובמציאת ההתאמה.

כן. אין חובה הלכתית בשדכן; השדכן הוא דרך מקובלת ומבורכת, אבל גם היכרות דרך חברים, משפחה או אתר היכרויות ראוי – מותרת. מה שחשוב הוא שהפגישות יהיו לשם נישואין, בצניעות ובשמירה על דיני ייחוד ונגיעה, ושיבררו על הצד השני כראוי.

אין מספר קבוע בהלכה. בקהילות שונות נוהגים מכמה פגישות ועד חודשים של היכרות, לפי הגיל, הבשלות והמנהג. ההלכה דורשת היכרות אמיתית – ״עד שיראנה״ – ולכן לא מחליטים לפני שמכירים מספיק כדי לדעת שיש התאמה, משיכה ורצון. כדאי להתייעץ עם מדריך.

כן. בירור לפני שידוך הוא ״לשון הרע לתועלת״, שמותר – ואף נחוץ – כשהשואל צריך את המידע להחלטה, והמשיב אומר רק מה שנכון ונוגע לעניין, בלי הגזמה ובלי שנאה. החפץ חיים מפרט את התנאים. אסור לספר דברים שאינם נוגעים לשידוך או שאינם ודאיים.

אין בזה איסור הלכתי. בצוואת רבי יהודה החסיד נאמר שלא יישא אדם אישה ששמה כשם אמו, ואשכנזים רבים חששו לכך. הפוסקים הקלו כשמוסיפים או משנים שם, ויש שלא חששו כלל. ספרדים בדרך כלל אינם מקפידים. לא כדאי לפסול שידוך טוב בגלל זה – שואלים רב.

לא. התורה אוסרת על כהן לשאת גרושה – ״ואשה גרושה מאישה לא יקחו״ – והשולחן ערוך פוסק שזה איסור תורה, ואפילו ״ריח גט״ אוסר. כהן אסור גם בגיורת ובחלוצה. הרבנות לא תערוך נישואין כאלה, וילדים מנישואין כאלה הם ״חללים״, שאינם כהנים לעניין הכהונה.

חז״ל אמרו ש״ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני״ – לכל אדם יש זיווג מן השמים, ומכאן הביטוי ״באשרט״ (יידיש: מה שנגזר). אבל זה לא מבטל את הבחירה ואת ההשתדלות: צריך לחפש, לבחור בתבונה ולהתפלל.

קודם מקשיבים להם באמת: לפעמים הם רואים דבר חשוב. אם הטענה אינה עניין הלכתי או מהותי, הרמ״א פוסק שהבן אינו חייב לשמוע להוריו בבחירת אישה. ובכל זאת עושים זאת בכבוד, בלי לנתק, ובעזרת רב שמגשר. בדרך כלל עם הזמן ההורים מתקרבים.

מותר, ורבים מגדולי הפוסקים אף עודדו זאת. ההלכה מחייבת להתרחק מסכנה, ובדיקה גנטית מונעת מחלות קשות. ״דור ישרים״ בודק נשאות למחלות תורשתיות בלי לגלות לאיש את התוצאה האישית – רק אם שני המועמדים ״מתאימים״. נהוג לבדוק בתחילת השידוך, לפני שנוצר קשר רגשי.

לא. כהן אסור לשאת גיורת, משום שהיא בכלל ״זונה״ לעניין איסורי כהונה – כל מי שאינה מזרע ישראל מלידה. אין זה פגם בגיורת, שהיא יהודייה לכל דבר. בתו של גר שנשא בת ישראל – מותרת לכהן. כהן וגיורת שרוצים להינשא – ישאלו רב.

מבחינת ההלכה מותר: בני דודים אינם בכלל העריות האסורות, ויצחק ויעקב נשאו קרובות משפחה. גם נישואי דוד עם בת אחותו מותרים, וחז״ל אף שיבחו אותם. אבל בגלל סיכון גנטי מוגבר נהוג היום להתייעץ עם יועץ גנטי ולעשות בדיקות לפני ההחלטה.

אין סכום קבוע בהלכה: דמי השדכנות נקבעים לפי מנהג המקום או לפי מה שסוכם מראש. הרמ״א פוסק ש״השדכן הוי כמו סרסור״, ולכן מגיע לו שכר. מתי משלמים – גם זה ״תלוי במנהג המדינה״; במקום שאין מנהג, משלמים בנישואין. נכון לסכם את הסכום מראש, כדי למנוע מחלוקת.

מותר לדחות חתונה מסיבה מוצדקת – אבל, מחלה, מצב ביטחוני או קושי של ממש – ואין בכך סימן רע. אבל אין לדחות שלא לצורך: חכמים הזהירו שלא להשהות את הנישואין, והשולחן ערוך כותב שלא יעבור אדם עשרים שנה בלא אישה. כשנקבע מועד, יש לתאם את הדחייה בהסכמה ובכבוד.

מותר, ואין בזה איסור. חז״ל ייעצו שלא להתחתן בפער גילאים גדול מאוד, כמו ״זקן לילדה״ או ״בחור לזקנה״, משום שהדבר עלול לגרום לקשיים ולמריבות בבית – ״כלך אצל שכמותך״. פער מתון הוא דבר רגיל. ההחלטה תלויה בהתאמה ובבשלות של שני בני הזוג.

זהו מאמר בגמרא (סוטה ב ע״א): ״ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני״. כלומר, הזיווג הראשון של אדם נקבע משמיים עוד לפני שנוצר. הגמרא מבחינה בין ״זוג ראשון״, שנקבע מראש, לבין ״זוג שני״, שתלוי במעשי האדם. הבחירה וההשתדלות נשארות בידי האדם.

המקור בגמרא במסכת סוטה: ״קשין לזווגן כקריעת ים סוף״. הגמרא מקשה שהרי בת קול מכריזה על הזיווג עוד לפני הלידה, ומתרצת שיש ״זיווג ראשון״ שנקבע מראש, ו״זיווג שני״ שתלוי במעשים. המשל לקריעת ים סוף מלמד שהזיווג הוא נס – שינוי של סדרי הטבע, שדורש תפילה וסייעתא דשמיא.

בנישואין הבעל מתחייב לאשתו בעשרה דברים – ובראשם מזונות, ביגוד ו״עונה״, שלושה חיובים מן התורה – וגם בכתובה, ברפואה ועוד. מעבר לחובות הממוניות, חז״ל ציוו ״שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו ואוהבה כגופו״, וידבר עמה בנחת ובכבוד, בלי כעס ואימה.

שומרים על שלום הבית כערך עליון: מתקדמים בהדרגה, בלי כפייה ובלי ביקורת, ומכבדים את בן הזוג. מי שמתחזק שומר על ההלכה בעצמו, ומחפש פתרונות מעשיים לבית המשותף – כשרות, שבת, חינוך – בעזרת רב שמכיר מצבים כאלה. רבים מצליחים לבנות בית משותף ואוהב.

מותר, ואף מומלץ כשיש קשיים בשלום הבית. ״ותשועה ברוב יועץ״ – עצה טובה מאיש מקצוע יכולה להציל נישואין. מה שמספרים ליועץ לצורך תיקון הקשר אינו לשון הרע אסורה, כי הוא לתועלת. כדאי לבחור יועץ שמכבד את ערכי הזוג, ולשלב גם רב כשיש שאלות הלכתיות.

אחרי החתונה בני הזוג הם יחידה עצמאית: ״על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו״. מצוות כיבוד הורים נשארת בתוקפה, אבל אינה מחייבת לקבל את הכרעות ההורים בענייני הבית והזוגיות. מכבדים בדיבור ובמעשה, ומציבים גבולות בעדינות – יחד, כזוג.

ייחוד אסור גם בעבודה: גבר ואישה שאינם נשואים זה לזה לא יישארו לבד בחדר סגור שאין אדם יכול להיכנס אליו. משרד שדלתו פתוחה, או שאנשים נכנסים ויוצאים בו בלי לדפוק, או שיש בו חלון לרשות הרבים – אינו ייחוד. בשעות מאוחרות מקפידים יותר.

לא. לפי ההלכה, נגיעה של חיבה בין גבר ואישה שאינם נשואים זה לזה אסורה, וגם החתן והכלה נוהגים כך עד אחרי החופה. אישה שאינה נשואה ואינה טובלת נחשבת נידה, ולכן נגיעה של קרבה איתה אסורה. השמירה הזו מעצימה את הקשר ואת השמחה בחתונה.

״שומר נגיעה״ הוא כינוי למי שנזהר שלא לגעת בבני המין השני שאינם בני זוגו או קרובי משפחה קרובים – לפי ההלכה שאוסרת נגיעה של חיבה בעריות. ההגדרה אינה חלה על הורים וילדים, ויש פרטים לגבי אחים ונכדים. נגיעה מקרית בלי כוונה אינה בכלל האיסור.

יש בזה מחלוקת: רוב הפוסקים, ובהם גדולי הדור הקודם, אוסרים לחיצת יד בין גבר לאישה, כי גם בלי כוונת חיבה זו נגיעה. יש פוסקים שהקלו כשהצד השני הושיט יד, ואין דרך להימנע בלי לבייש – כי זו נגיעה של נימוס ולא של חיבה. לכתחילה מסבירים מראש בנעימות.

איסור ייחוד הוא האיסור להיות גבר ואישה לבד במקום סגור, שאין אדם צפוי להיכנס אליו, כשאינם נשואים זה לזה ואינם הורה וילד. האיסור חל בין צעירים למבוגרים, ומטרתו למנוע מצבים של פיתוי. יש בו פרטים רבים – מי ״שומר״, דלת פתוחה, בעל בעיר ועוד.

רוב פוסקי זמננו מקלים בנסיעה ברכב בכביש עירוני או בכביש בין־עירוני סואן ביום, כי הרכב נראה מבחוץ ונוסעים בו כל הזמן אחרים – כמו ״פתח פתוח לרשות הרבים״. בלילה, בכבישים שוממים או בעצירה במקום מבודד – יש לחשוש לייחוד. בנסיעות קבועות שואלים רב.

לפי ההלכה, לא. קשר אינטימי בין איש ואישה מותר רק בקידושין – חופה, טבעת ועדים – ובשמירת דיני טהרת המשפחה. הרמב״ם פוסק שאחרי מתן תורה נאסר קשר בלי קידושין. ידועים בציבור שרוצים להסדיר את הקשר – הדרך פתוחה: חופה כדת משה וישראל.

היהדות מבחינה בין ״אהבה התלויה בדבר״, שנגמרת כשהדבר נגמר, לבין ״אהבה שאינה תלויה בדבר״, שאינה בטלה לעולם. אהבה אמיתית אינה רק רגש, אלא נתינה ומחויבות: ככל שאדם נותן יותר – הוא אוהב יותר. ובנישואין – ״אוהב את אשתו כגופו, ומכבדה יותר מגופו״.

גט הוא שטר שהבעל נותן לאשתו מרצונו, ובו הוא מבטל את הקידושין. התורה אמרה ״וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה״ – ובלי גט, אישה נשואה נשארת אשת איש גם אחרי גירושין אזרחיים. לכן חובה לסדר גט בבית דין, כדי שבני הזוג יוכלו להינשא שוב כדין.

חליצה היא טקס שעושים כשאדם נפטר בלי ילדים, ואלמנתו ״זקוקה ליבם״ – לאחיו של הנפטר. היום, לפי מנהג ישראל ותקנת הרבנות, לא מייבמים אלא חולצים: בבית דין של שלושה, האישה חולצת נעל מיוחדת מרגל היבם. אחרי החליצה היא מותרת להינשא לכל אדם.

ייבום הוא מצווה מהתורה: כשאדם נפטר בלי ילדים, אחיו נושא את אלמנתו, כדי ״להקים לאחיו שם בישראל״. אם האח אינו רוצה – עושים חליצה. כבר בתקופת חז״ל נחלקו אם עדיף ייבום או חליצה, ובימינו נוהגים בישראל לחלוץ ולא לייבם. המקרים האלה נדירים בימינו.

הסכם קדם נישואין הוא חוזה שבני הזוג חותמים לפני החתונה. יש שני סוגים: הסכם ממון, שקובע חלוקת רכוש; והסכם ״לכבוד הדדי״, שמטרתו למנוע סרבנות גט באמצעות התחייבות כספית. רבנים רבים ממליצים עליו כדי למנוע עגינות, ויש שהסתייגו. כדאי לעשותו בליווי רב ועורך דין.

כן. ההלכה מתירה גירושין גם בלי ״אשמה״, כשהנישואין אינם מצליחים, ובפרט כששני הצדדים מסכימים. אבל חז״ל מלמדים ש״כל המגרש אשתו ראשונה – אפילו מזבח מוריד עליו דמעות״, ולכן לפני ההחלטה משקיעים כל מאמץ בשלום בית – ייעוץ זוגי, רב, זמן. הגירושין נעשים בגט כשר בבית דין.

לא. התורה אוסרת נישואין עם מי שאינו יהודי – ״ולא תתחתן בם״ – והרמב״ם והשולחן ערוך פוסקים שזה איסור תורה. קידושין עם מי שאינו יהודי אינם חלים כלל. בן הזוג יכול להתגייר גיור כהלכה מתוך רצון כן לקבל תורה ומצוות, ואז מותר להינשא.

לפי ההלכה, היהדות עוברת דרך האם: ילד של אם שאינה יהודייה אינו יהודי, גם אם אביו יהודי. הגמרא לומדת זאת מהתורה – ״כי יסיר את בנך״. ילדים כאלה יכולים להתגייר כהלכה, ובגיור של קטנים יש דינים מיוחדים. מעמדם בחוק השבות שונה מהמעמד ההלכתי.

נישואין אזרחיים אינם קידושין לפי ההלכה, כי אין בהם מעשה קידושין לפני עדים כשרים. רוב הפוסקים סוברים שזוג שנישא רק בנישואין אזרחיים אינו נשוי כדת משה וישראל, אבל בפרידה – לחומרה יש פוסקים שמצריכים גט. חתונה בקפריסין היא נישואין אזרחיים, ומי שרוצה בית יהודי – יתחתן כהלכה.