מה זה לב טוב?

המשנה

במשנה (אבות ב, ט) מסופר שרבן יוחנן בן זכאי שאל את חמשת תלמידיו: ״צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם״. רבי אליעזר אמר: עין טובה. רבי יהושע: חבר טוב. רבי יוסי: שכן טוב. רבי שמעון: הרואה את הנולד. ורבי אלעזר אמר: לב טוב. ״אמר להם: רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם״. ובצד השני – הדרך הרעה שיש להתרחק ממנה היא ״לב רע״.

למה הלב

הלב, בלשון המקרא וחז״ל, הוא מרכז הרצון והמחשבה, לא רק הרגש. ״לב טוב״ פירושו רצון פנימי שמכוון לטוב – לראות את האחר בעין טובה, לשמוח בטובתו, לעזור לו ולחשוב מראש על תוצאות המעשים. מי שלבו טוב – כל המידות הטובות האחרות נובעות ממנו באופן טבעי, ולכן ״בכלל דבריו דבריכם״.

לב טוב ומעשים

לב טוב אינו רק ״כוונה טובה״. חז״ל מדגישים שהמידה נבחנת במעשים: בדיבור נעים, בסבלנות, בעזרה אמיתית. מצד שני, מעשים טובים בלי לב – עלולים להפוך לחשבון קר. המטרה היא ששניהם יחד יהיו טובים.

איך עובדים על זה

ספרי המוסר מלמדים שהמידות נקנות בהרגל: לעשות מעשי חסד קטנים בכל יום, לדון לכף זכות, לשמוח בהצלחת אחרים ולהתפלל עליהם. ״אחרי הפעולות נמשכים הלבבות״ – המעשה הטוב בונה עם הזמן גם את הלב.

בשפה היומיומית

כשאומרים על אדם ״יש לו לב טוב״, מתכוונים לרוב לרחמנות ולנדיבות. במשנה המושג רחב יותר: זו הדרך הישרה כולה, הגישה הבסיסית של אדם לעולם ולבריות.

ראו גם ואהבת לרעך כמוך ופרקי אבות.