האם מותר להשאיר זבל או חפצים בשטח משותף?

זבל – לפנות מיד

השולחן ערוך (חו״מ תיד, ב) מתיר להוציא זבל לרשות הרבים רק ״בשעת הוצאת זבלים״, והרמ״א מבאר: ״שלא בשעת הוצאת זבלים אסור להוציאו כדי להניחו שם, אבל מוציאו כדי לפנותו לאלתר״. ואם מישהו הוזק – ״חייב לשלם״. מכאן ששקית זבל שעומדת בחדר המדרגות שעות, מסריחה ומושכת חרקים – אסורה, גם מצד הנזק וגם מצד הצער לשכנים.

מקור הדין

הגמרא בבבא קמא (ל, ב) מביאה את המשנה במי ״שהוציא תבנו וקשו לרשות הרבים… והוזק בהן אחר – חייב בנזקו״. חכמים אף קנסו אותו, שכל הקודם זוכה בהם. כלומר, השטח הציבורי אינו מחסן פרטי.

חפצים בשטח משותף

שטח משותף בבניין שייך לכל הדיירים יחד. כל אחד רשאי להשתמש בו לשימוש הרגיל – מעבר, המתנה – אבל לא להשתלט על חלק ממנו. הרמ״א (חו״מ קמ, טו) כותב שגם שותף בחצר שהעמיד בה דבר משלו – ״אם הוא מקום שדרכן להקפיד בזה״ – הדבר נחשב תפיסה של חלק מן החצר, ולא שימוש רגיל של שותף. מכאן שאין להשתלט בלי הסכמה על מקום שהשותפים מקפידים עליו. לכן הכול תלוי במנהג הבניין ובהסכמת השכנים: עגלת תינוק שעומדת בצד ואינה חוסמת – בדרך כלל אין מקפידים; ארון, ארגזים או אופניים שחוסמים מעבר – אסור.

בטיחות

חפצים במעבר ובחדר המדרגות עלולים לגרום למעידה ולחסום יציאת חירום. בזה יש גם חשש של ״לא תשים דמים בביתך״, ומי שגרם נזק – חייב בנזקו.

בין אדם לחברו

מעבר לדין, יש כאן מידות: ״ואהבת לרעך כמוך״. מה ששנוא עליך – אל תעשה לחברך. מי שהיה מתרעם אילו השכן היה משאיר את הזבל שלו ליד דלתו – לא ישאיר את שלו ליד דלת השכן. ואם יש מחלוקת – מדברים בנחת, ובבניין משותף רצוי לקבוע כללים בוועד הבית.