מה זה ענווה ואיך מגיעים אליה?

משה רבנו

התורה אומרת ״והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה״. דווקא האדם שדיבר עם ה׳ פנים אל פנים – היה העניו ביותר. מכאן שענווה אינה חוסר ידיעה של מעלותיו, אלא הבנה שהן לא שלו. הרמב״ם (דעות ב, ג) מלמד שבמידה זו אין ״דרך אמצע״ – צריך להיות ״שפל רוח״ ממש.

מה זו ענווה

העניו יודע שכישרונותיו הם פיקדון, ולכן אינו מתנשא. הוא יודע שבכל אדם יש מעלה – ״איזהו חכם? הלומד מכל אדם״. הוא אינו נעלב בקלות, כי כבודו אינו במרכז. והוא מסוגל לומר ״טעיתי״ – כמו משה שאמר ״הודה ולא בוש״ על שמיעת דברי אהרן.

איך מגיעים

אגרת הרמב״ן ממליצה: ״תתנהג תמיד לדבר בנחת לכל אדם... ובזה תינצל מן הכעס... וכאשר תינצל מן הכעס – תעלה על לבך מידת הענווה״. כלומר, מתחילים בהתנהגות – דיבור רך, הקשבה, ויתור על ״המילה האחרונה״ – והמידה הפנימית באה אחריה. עוד דרך: להתבונן בגדלות ה׳ ובקוטן האדם, ולזכור כמה טובות קיבלנו בלי שהרווחנו אותן.

אזהרה

ענווה אינה חולשה ואינה ויתור על אמת. העניו יכול לעמוד בתוקף על עקרון, ובלבד שהוא עושה זאת לשם שמים ולא לכבודו.