איך מפסיקים לכעוס לפי היהדות?

ללכת לקצה השני

הרמב״ם (דעות ב, ג) כותב שבכעס אין מסתפקים בדרך האמצע: ״ראוי לאדם שיתרחק ממנה עד הקצה האחר, וילמד עצמו שלא יכעס, ואפילו על דבר שראוי לכעוס עליו״. ובפרק א׳ (דעות א, ז) הוא מסביר שמידות משתנות בהרגל: עושים שוב ושוב את ההפך, עד שהמידה הטובה נעשית טבע.

לדבר בנחת

באגרת המפורסמת שכתב הרמב״ן לבנו, שנוהגים לקרוא בה בכל שבוע, הוא פותח: ״תתנהג תמיד לדבר בנחת לכל אדם ובכל עת, ובזה תינצל מן הכעס, שהיא מידה רעה להחטיא בני אדם״. הדיבור בנחת הוא גם התוצאה וגם הכלי: מי שמקפיד לדבר בשקט – מונע מן הכעס להתפרץ.

עצות מעשיות

לעצור: רגע לפני שמגיבים – נשימה, ספירה, או יציאה מן החדר. לשתוק: ״סייג לחכמה – שתיקה״. לא לענות בזמן הכעס, ולחזור לשיחה מאוחר יותר. לזכור: מה שקרה – גם הוא מאת ה׳, ואין סיבה להילחם במציאות. לדון לכף זכות: אולי לא התכוון, אולי עבר עליו יום קשה. להתכונן: אם יודעים מה מעורר כעס – לתכנן מראש איך להגיב. לחזור ולקרוא: יש שקוראים בכל יום את אגרת הרמב״ן או פרק בספרי מוסר.

תשובה אחרי כעס

מי שכעס ופגע – יבקש מחילה מיד, ויקבל להשתדל יותר. הכעס אינו משתנה ביום אחד, וכל הצלחה קטנה היא ניצחון.

עזרה מקצועית

כשהכעס מוביל להתפרצויות קשות, לאלימות מילולית או פיזית – זהו מצב שמצריך עזרה מקצועית, ואין בזה בושה. ההלכה מחייבת להגן על בני הבית.

ראו למה כעס חמור ביהדות, דן לכף זכות והקיצור בסימן כט.