ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא (כה, כא)

יצחק אבינו מתפלל לה' משום שאשתו עקרה. המפרשים מבארים כי מהות קיומו של האדם בעולם היא התפילה, והקדוש ברוך הוא חפץ בקשר הזה איתנו. אלא שלעיתים האדם שוקע בשגרת חייו ושוכח להתפלל, ואז מביאים עליו קשיים ובעיות מן השמים, שמטרתם היחידה היא לעורר אותו ולהזכיר לו לפנות אל בוראו. יסוד זה מצינו כבר בבריאת העולם. התורה מספרת שבימי הבריאה הראשונים הצמחים לא צמחו, והסיבה לכך היא: "וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה" (בראשית ב, ה). רש"י מפרש שם שהגשם לא ירד משום שלא היה אדם שיכיר בטובתם של הגשמים, ורק כאשר בא אדם הראשון והתפלל עליהם– ירדו הגשמים והצמיחו את האילנות (רש"י, בראשית ב, ה). מכאן אנו למדים שחוק הטבע שקבע הבורא הוא שהשפע לא יורד לעולם ללא תפילה.

לפי זה מובן מדוע התורה מדגישה "כי עקרה היא". לכאורה, סדר הדברים היה צריך להיות הפוך: התורה הייתה צריכה לספר שהם התחתנו, שהיו עקרים עשרים שנה, ואז לספר שהלכו להתפלל. אך הדגש בפסוק מראה שהעקרות לא הייתה חסרון מוחלט או גזירה בלתי הפיכה, אלא כלי שנועד להביא לתפילה. כפי שמובא במדרש, הקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתם של צדיקים, ולכן עשה את שרה, רבקה ורחל עקרות, כדי שישפכו את ליבן לפניו (תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף סד, עמוד א). אין פה חוסר אמיתי בשפע של המאושפז, הכל כבר מוכן בשמים, אלא שהשער נעול עד שתבוא התפילה ותפתח אותו.

הדבר נכון גם לגבי זיווגו של אדם. חז"ל לימדונו כי "ארבעים יום קודם יצירת הוולד בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני" (סוטה ב.). השידוך של האדם כבר נקבע והוכן עבורו עוד לפני שנולד. אם כן, מדוע ישנם בחורים או בחורות הממתינים שנים ארוכות לזיווגם? התשובה היא שהשידוך אמנם מוכן ומחכה, אך הגעת השפע מעוכבת משום שהאדם צריך להרבות בתפילה מעומק הלב כדי לזכות בו.

כדי להמחיש עד כמה דרכי ההשגחה העליונה מסובכות ומדויקות, ועד כמה הצרות והישועות מכוונות לעיתים כדי לעורר אדם ספציפי שמעתי, מהמגיד רבי שלמה לוינשטיין שליט"א: מעשה בזוג שלא זכה לילדים במשך עשרים ושלוש שנים. קרוב משפחה שהגיע מחוץ לארץ לבקרם, ראה אותם שבורים ורצוצים, וליבו נחמר עליהם. מתוך רצון להקל על סבלם הנפשי ולשחרר אותם מהמתח המתמיד, אמר להם: "תשלימו עם המצב שאין לכם ילדים. תמשיכו לחיות את החיים שלכם יחד, ואל תהרסו את בריאותכם ואת נישואיכם בציפייה בלתי פוסקת שמחריבה כל חלקה טובה."

כשחזר אותו קרוב לביתו, סיפר לבני משפחתו על העצה שנתן להם. בני המשפחה נרעשו ואמרו לו: "האם השתגעת? כיצד אתה מסוגל לומר מילים מייאשות כאלה לזוג שמצפה לילדים?". הקרוב ניסה להגן על עמדתו ואמר: "לו הייתם רואים את פניהם המיוסרות, הייתם מבינים שעשיתי זאת רק כדי להציל אותם מעצמם". מתוך הוויכוח הסוער והאינטנסיבי שנוצר בבית, פלט אותו קרוב בעידנא דרתחא: "ממילא לא יהיו להם ילדים." בני המשפחה הזדעזעו ושאלו אותו: "ואם כן יהיו להם ילדים, מה תעשה?". מתוך ביטחון עצמי מופרז השיב להם בקבלה חגיגית: "אם ייוולד להם ילד, אני עוזב את כל עיסוקיי ועבודתי באמריקה, עולה לארץ ישראל ונכנס ללמוד בכולל." והנה, ההשגחה העליונה גלגלה את הדברים, ושנתיים לאחר אותה שיחה, כנגד כל הסיכויים הרפואיים, נולד לאותו זוג בן זכר. הקרוב ההמום הבין מיד את גודל השבועה וההתחייבות שקיבל על עצמו. הוא נטל כרטיס טיסה, הגיע לבני ברק ונכנס לביתו של שר התורה, מרן הרב חיים קנייבסקי זכר צדיק לברכה. הוא גולל בפניו את הסיפור כולו ושאל אובד עצות: "מה עלי לעשות כעת?"

ענה לו הרב קנייבסקי בפשטות ובחיוך: "מה השאלה? עליך לקיים את הבטחתך, לעלות לארץ וללמוד בכולל."

'הקשה האיש: "האם אינני יכול לעשות 'שליח שילמד במקומי, ואני אמשיך לעבוד?" השיב לו שר התורה בפיקחותו: "בוודאי שאתה יכול לעשות שליח– תשלח שליח שיעבוד במקומך באמריקה, ואתה שב פה בכולל ותלמד תורה."

והוסיף הרב קנייבסקי משפט נורא שמרעיד את הלב: "דע לך, שאותו זוג לא היו להם ילדים במשך עשרים ושלוש שנים, רק בשביל הגלגול הזה– כדי שאתה תגיע למצב שתקבל על עצמך להיכנס לכולל וללמוד תורה! כל הצער שלהם והישועה שלהם נועדו בשבילך, ואחרי כל זה אתה רוצה לחזור בך?"

מכאן רואים אנו עין בעין: המצבים הקשים והניסיונות של החיים– בין אם זו עקרות, עיכוב שידוך או כל קושי אחר– אינם מקריים. הם מכוונים ומדויקים להפליא על ידי הבורא כדי לעורר את האדם לתפילה, לתשובה ולעלייה רוחנית. השפע תמיד קיים וממתין, וכל שעלינו לעשות הוא לפתוח לו את הדלת.