ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק (כה, יט)

המפרשים כולם עמדו על כפל הלשון בפסוק זה, שהרי אם נאמר כבר אלה תולדות יצחק בן אברהם, לשם מה חזרה התורה וכפלה אברהם הוליד את יצחק?

כדי לבאר יסוד זה, נפתח במשל עמוק המובא בספרי המחשבה על שר אחד שהיה מקורב מאוד למלכות וסייע רבות למלך בניהול המדינה. יום אחד, עשה השר טעות גדולה שגרמה למלך כעס רב, וברוב חמתו ציווה המלך להשליך את השר אל גוב הכלבים הרעבים, אשר כל הנופל לשם אינו שורד אף דקה אחת ומשוסע מיד לגזרי גזרים. ביקש השר מהמלך ואמר: אדוני המלך, אני מבין שטעיתי ומגיע לי עונש על כך, אך בבקשה ממך, תן לי ארכה של עשרה ימים בלבד כדי להיפרד מבני ביתי ולסדר את ענייני. המלך נעתר לבקשתו והעניק לו עשרה ימים. בכל אחד מהימים הללו, הלך השר בחשאי אל גוב הכלבים, והאכיל אותם בשר משובח ארבע פעמים ביום, ניקה אותם, שפשף וטיפח אותם, וחיבר את עצמו אליהם בעבותות של דאגה וחסד. כעבור עשרה ימים, הגיע המועד והמלך ציווה להשליכו אל גוב הכלבים. זרקו אותו פנימה, והנה התחולל פלא עצום, הכלבים לא נגעו בו לרעה, אלא החלו ללקק אותו, לשמוח לקראתו ולהתרפק עליו. המלך שהביט במתרחש לא הבין מה קורה כאן, במקום שיטרפו אותו כהרף עין, הם מתחברים איתו באהבה. ציווה המלך להוציאו משם, ושאל אותו: כיצד ייתכן הדבר שלא אכלו אותך חי?

ענה לו השר: אדוני המלך, אני השקעתי בסך הכל עשרה ימים בלהאכיל ולהשקות את הכלבים הללו, וכידוע המילה כלב מורכבת מהמילים "כולו לב", והם הכירו לי טובה עצומה על עשרה ימים שנתתי להם. אם כן, במחילה מכבודו הרם של המלך, אם כלב שאינו בעל שכל מתנהג בהכרת הטוב שכזו, מה עם לב המלכות? בגלל טעות אחת שעשיתי משליכים אותי למוות? אם על עשרה ימים של הטבה הכלבים אינם קורעים אותי, אזי על כל השנים והטובות הרבות שגמלתי למלך מה ראוי שיהיה? המלך הפנים את הדברים העמוקים, הודה לשר שצדק בדבריו, ומחל לו על חטאו.

מכאן אנו למדים על כוחה העצום של מידת הכרת הטוב וההודיה. מצינו בחז"ל במסכת תענית (כט). ובמסכת סוטה (לה)., כי בעקבות חטא המרגלים, כאשר בכו בני ישראל בלילה ההוא, אמר הקדוש ברוך הוא: אתם בכיתם בכיה של חינם, ואני אקבע לכם בכיה לדורות. מכאן אנו רואים שכאשר אדם בוכה בחינם, נותנים לו סיבה אמיתית לבכות רחמנא ליצלן.

אך מכאן יש ללמוד בקל וחומר אל צד השבח והטוב, שהרי מרובה מידה טובה ממידת פורענות פי חמש מאות (תוספתא, מסכת סוטה, פרק ד, הלכה א). אם בבכיה של חינם נותנים לאדם סיבה אמיתית לבכות, הרי שבהודיה של חינם, כאשר אדם מודה לקדוש ברוך הוא על החסד עוד לפני שראה את הישועה השלמה, או מודה על המעט שיש לו בשמחה עצומה, הקדוש ברוך הוא יתן לו שפע טוב והשפעות טובות כדי שלא תהיה הודאתו בחינם, אלא ימציא לו סיבה אמיתית, גדולה וגלויה להודות עליה. ההודיה של האדם היא שמולידה ומביאה עליו את סיבת הישועה. בזה נבוא אל ביאור כפל הלשון בפסוק ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק (כה, יט). המילה "הוליד" שווה בגימטריא המדויקת שלה למילה "מודה". בזה רמזה לנו התורה את עומק לידת יצחק, כיצד אברהם אבינו "הוליד את יצחק? על ידי שאברהם היה "מודה ומשבח לקדוש ברוך הוא פעם אחר פעם עוד בטרם נפקד, ובזכות אותה הודיה, הביא לו הקדוש ברוך הוא סיבה אמיתית להודות והעניק לו את יצחק בנו.

ועל פי יסוד זה ניתן לבאר גם את המשך הפרשה בפסוק: ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו (כה, כא). יצחק אבינו לא רק התפלל ובקש על פקידת עקרות, אלא הוא עמד והודה לקדוש ברוך הוא "לנכח אשתו", על עצם הנס הגדול שזכה להקים בית עם אשה צדקת וקדושה כרבקה, ואותה הודיה ושבח על הטוב הקיים, היא שפתחה את שערי שמיים והפכה את תפילתם להתקבל ברחמים, וזכו להיפקד בבנים זכרים. כדי להעמיק ברעיון המופלא הזה, יש להביא את דברי המדרש בבראשית רבה (פרק נג, פסקה ח) המציין כי אברהם אבינו קרא לבנו בשם "יצחק על שם הצחוק והשמחה שנולדו בעולם, אך גם "על שם המילים "יצא חוק– שיצא חוקו של עולם ונעשה לו נס מעל גדרי הטבע. הסוד של יציאת חוק הטבע מגיע דרך כוח ההודיה, שכן כאשר אדם מודה על הטוב בבחינת "למעלה מן הטבע", הקדוש ברוך הוא מנהיג עמו הנהגה ניסית שהיא למעלה מחוקי הטבע. כמו כן, מצינו בספר "חובות הלבבות" (שער הבחינה, פרק ה) שההודיה על החסד הקטן היא המפתח לקבלת החסד הגדול. כאשר האדם מרגיל את לשונו להודות לקדוש ברוך הוא על כל נשימה ונשימה ועל כל פרט בחייו, הוא יוצר כלי קיבול רוחני המסוגל להכיל את ההשפעות הגדולות ביותר, ומבטל מעליו את כל הדינים והקפידות, כמו שמצינו במשל השר והכלבים, שהכרת הטוב מחקה כליל את רוגז המלכות והפכה את מידת הדין למידת הרחמים.