ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרש את ה' (כה, כב); ואחרי כן יצא אחיו וידו אחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב (כה, כו)

כשפותחים את פרשת תולדות, המילים הראשונות של התורה זורקות אותנו ישר אל תוך מציאות עמוקה ומסעירה, אל תוך המערבולת הנסתרת והסגורה.

כל בר דעת שמתבונן בפסוקים שואל את עצמו: למה אנחנו צריכים לדעת את כל זה? מה אכפת לנו מה קרה שם בפנים, בתוך הרחם, במקום שאף עין אנושית לא ראתה ולא יכלה לראות בזמן אמת? הרי אם התורה היא ספר היסטוריה או ספר חוקים, היה מספיק לכתוב "ואלה תולדות אברהם ויצחק", לספר שנולדו להם תאומים אחרי עשרים שנות עקרות, וכשהם גדלו– עשו נהיה איש שדה ויעקב איש תם יושב אוהלים. בשביל מה לפתוח את כל הסיפור הגדול של האומה שלנו דווקא מתוך הסודות האלה שאף אחד לא ראה? כדי להבין את העניין בואו ונבין על ידי משל שהיו בשעריו של מפעל קרטון אמיתי. אדם שמגיע לסיור במפעל כזה בפעם הראשונה, נכנס לאולם הייצור ומזדעזע. הוא רואה ערימות עצומות של קופסאות קרטון ישנות, מלוכלכות, מקומטות ומלאות כתמים. פועלים חזקים לוקחים את הקופסאות הללו, משליכים אותן לתוך מגרסת ענק שקורעת אותן לגזרים קטנים, ואז מטביעים את הכל בתוך דוד מבעבע של מים רותחים וחומצות קשות. הכל הופך שם לעיסה דייסתית, דלוחה, אפורה ומגעילה. אדם שלא מבין במיחזור יסתכל על המראות הללו ויגיד: איזה חורבן! מה ההיגיון פה? לקחו קופסאות שהיה להן שימוש והפכו אותן לבוץ אטום.

אבל אז מנהל המפעל מחייך, פותח דלת כבדה ומכניס אותו לאולם הבא, אל ההמשך שמוסתר מן העין. שם, פתאום, הוא רואה שהעיסה הזו עוברת דרך מכבשי ענק, מתייבשת, ויוצאת מהצד השני כגלילים מרהיבים של נייר אריזה חדש, חלק ונקי, נייר משובח שעליו עומדים להדפיס את ספרי הקודש העמוקים ביותר. ואז המנהל מסביר לו את חוק היסוד של המפעל: הנייר הנקי הזה לא יכול להיווצר לפני השלב של הגריסה. כדי שהלכלוך הישן ייעלם והסיבים יתחברו מחדש בצורה חזקה וישרה– החומר חייב לעבור את השלב של הפירוק והאיבוד המוחלט. זה לא נהיה לפני זה, רק אחרי זה.

התורה הקדושה פותחת את הסיפור של יעקב ועשו דווקא עוד לפני הלידה, כדי להראות לנו את "שלב ההתחלה" של ההיסטוריה. ה"ויתרוצצו– המאבק, הקושי, הבלגן והכאב הנסתר– הם לא טעות והם לא מקרה. זהו כור ההיתוך ההכרחי שבו נגרסת המציאות החומרית, כדי שמתוכה יוכל להיוולד "אחרי זה" עם ישראל, זקוק, ישר וקדוש.

וכאן מבינים מי הם באמת אותם "ל צי "ני הדור שהתורה רומזת עליהם מיד בהתחלה, אלו שאמרו "מאבימלך נתעברה שרה". הרי כולם שואלים: למה הם נקראים לצים ולא רשעים והתשובה היא שלציני הדור הם האנשים שמתגאים בזה שהם "הכי שכליים". הם באים ואומרים: מה שאני רואה בעיניים ומה שאני מבין בשכל הקטן שלי פה למטה– זה כל מה שיש בעולם! אין נסתר, אין עומק, אין עולמות עליונים. כשאני רואה קרטון קרוע במגרסה– מבחינתי יש פה רק חורבן וטיפשות. כשאני רואה את שרה אמנו יולדת בגיל תשעים, אני לא מוכן לחפש נס אלוקי עמוק ומתוכנן, אלא אני אקח את הפלא הזה ואוריד אותו לרמה השטחית ביותר, החומרית והרכילותית ביותר: אבימלך לקח אותה, וזהו. הליצנות היא המלכודת הגדולה ביותר של נפש האדם, כי היא מנסה למחוק את העומק של המציאות באמצעות קריצה ובדיחה שטחית, ולנתק את החיבור שבין הארץ לשמיים. אבל התורה באה ומנפצת את השטחיות הזו לרסיסים. כמו שמלמד אותנו רבי חיים מוולוז'ין "בספרו הגדול "נפש החיים– העולם הזה הוא בסך הכל השתקפות של העולמות העליונים. אדם מגיע לעולם הזה, מתחיל לעבוד, לרוץ, לאסוף, והוא בטוח שהוא נשאר פה לתמיד. הוא שוכח לחלוטין שהוא בא לכאן עם שליחות מדויקת, ושבסוף הוא צריך לחזור למעלה ולתת דין וחשבון. הוא משלה את עצמו שהמעשים שלו פה למטה הם סתמיים וחסרי השפעה. באה פרשת תולדות וקוראת לנו קריאת השכמה מהדהדת מתוך הנסתר של הבטן: תדע לך, כמו שלפני שבכלל הגעת לעולם הזה, הכל כבר הסתובב, נרקם והוכן למעלה בעולם הנסתר– כך בדיוק גם עכשיו! כל פעולה קטנה שאתה עושה פה למטה, כל דיבור, כל מצווה וכל התגברות על קושי, מהדהדים, נרשמים ומפעילים כוחות אדירים ועולמות עצומים למעלה בנסתר. כשאתה עושה מעשה קטן של קדושה פה למטה, אתה אוחז בעקב של המערכת כולה ומניע את הקומות העליונות ביותר. לכן הקדוש ברוך הוא עשה נס וצר את קלסתרון פניו של יצחק שיהיה דומה לאברהם העתק מדויק– כדי לומר לכל הליצנים השטחיים: אתם מנסים להישאר בחוץ ולצחוק על מה שלא מסתדר לכם בשכל? אני אקח את האמת הפנימית והנסתרת, ואטביע אותה בצורה כל כך חזקה בתוך החומר, שאפילו העיניים השכליות והציניות שלכם ייאלצו לראות את יד 'ד.

הבה נלמד מהפרשה הזו לא להישאר על פני השטח, לא להיות כל צי ני הדור המביטים רק על המגרסה והבוץ. נזכור תמיד שיש מנהל למפעל, שיש תוכנית סודית ומדויקת שמנהלת את חיינו, "וגם כשאנחנו עוברים זמנים של "ויתרוצצו וגריסה פנימית, הכל קשור בחוט סמוי אל העולמות העליונים, ונועד לזקק אותנו כדי שנהיה ראויים לתפקידנו ומעלתנו, בבחינת "זה לא נהיה לפני זה, רק אחרי זה."