מה זה אהבה לפי היהדות?

שני סוגים

המשנה (אבות ה, טז) מלמדת: ״כל אהבה שהיא תלויה בדבר – בטל דבר, בטלה אהבה; ושאינה תלויה בדבר – אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה התלויה בדבר? זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר? זו אהבת דוד ויהונתן״. אמנון ״אהב״ את תמר כדי לקבל ממנה, וכשקיבל – שנא אותה. דוד ויהונתן אהבו זה את זה בלי אינטרס, ויהונתן אף ויתר על המלכות.

אהבה ונתינה

בספרות המוסר מוסבר שהמילה ״אהבה״ קשורה לשורש ״הב״ – תן. לא רק שאוהבים את מי שנותנים לו, אלא שהנתינה עצמה מגדילה את האהבה. לכן ההורים אוהבים את ילדיהם כל כך – כי השקיעו בהם הכול. וזה הסוד של נישואין טובים: לא לחכות לקבל, אלא לתת.

בנישואין

הגמרא (יבמות סב, ב) אומרת על ״האוהב את אשתו כגופו, והמכבדה יותר מגופו״ – ״עליו הכתוב אומר: וידעת כי שלום אהלך״. אהבה בנישואין אינה רק התאהבות בתחילת הדרך, אלא בנייה יומיומית של קשר, כבוד הדדי ואמון. והתורה מתארת את יצחק ורבקה: ״ויקחה ויהי לו לאשה ויאהבה״ – האהבה צמחה אחרי החתונה.

אהבת ה׳ ואהבת הבריות

״ואהבת את ה׳ אלוהיך״ ו״ואהבת לרעך כמוך״ – שתי מצוות האהבה הגדולות בתורה. אהבת ה׳ נבנית מתוך התבוננות בגדולתו ובחסדיו, ואהבת הבריות – מתוך ראיית הטוב שבכל אדם. גם אלה אינן רק רגש ספונטני, אלא מידה שעובדים עליה.

לפני הנישואין

מי שמחפש בן זוג – כדאי שיבדוק לא רק משיכה והתלהבות, אלא ערכים משותפים, אופי טוב ויכולת לתת. אלה הם הבסיס לאהבה ״שאינה תלויה בדבר״.