על מה מוותרים בשידוכים ועל מה לא?

מה חז״ל אמרו שחשוב

במשנה ובגמרא בסוף מסכת תענית (לא, א) מסופר על בנות ירושלים שיצאו בט״ו באב ואמרו: היפות – ״תנו עיניכם ליופי״, המיוחסות – ״תנו עיניכם למשפחה״, וכולן – ״קחו מקחכם לשם שמים״. חז״ל לא ביטלו אף אחד מהשיקולים, אבל העמידו בראש את הכוונה לשם שמים. הם גם לימדו לבדוק את המשפחה ואת המידות – ״הנושא אשה יבדוק באחיה״.

על מה לא מוותרים

הגמרא (קידושין מא, א) פוסקת: ״אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו, ורחמנא אמר ׳ואהבת לרעך כמוך׳״. מכאן שמשיכה ורצון אמיתי הם תנאי, לא מותרות. כך גם מידות: חסד, ענווה, יכולת לוותר ולכבד – בלעדיהן אי אפשר לבנות בית. וכן ערכים משותפים בשמירת מצוות ובחינוך הילדים.

על מה כן אפשר לוותר

גובה מדויק, מקצוע, עיר מגורים, ״הסגנון״ של המשפחה, פרטים קטנים של מראה ותחביבים – אלה דברים שרבים מגלים בדיעבד שהם פחות חשובים ממה שחשבו. מי שמחכה ל״חבילה מושלמת״ – עלול לעבור על פני אדם מתאים. כדאי להבחין בין ״חייב שיהיה״ לבין ״נחמד שיהיה״.

איך מחליטים

רבים ממליצים לכתוב לעצמם שלושה–ארבעה דברים שהם יסוד, ולבדוק כל הצעה לפיהם. בשאלות של בריאות, עבר או פער בהשקפה – מתייעצים עם רב, עם הורים ועם מדריך שמכיר את שני הצדדים. ובסוף – מתפללים, כי ״מה׳ אשה לאיש״.