מה זה שומר נגיעה?

המקור

האיסור לגעת נגיעה של חיבה באישה שהיא ערווה – כולל נידה, שהיא כל אישה שאינה טובלת – נלמד מ״לא תקרבו לגלות ערוה״ (ויקרא יח, ו). הרמב״ם (איסורי ביאה כא, א) והשולחן ערוך (אה״ע כ, א) מגדירים זאת כ״חיבק ונישק דרך תאוה ונהנה בקירוב בשר״. מכאן הנהגה כללית להימנע מנגיעה בבני המין השני.

מי ״מותר״

הורים וילדים מותרים בנגיעה של חיבה – האב עם בתו, האם עם בנה; כך גם סבים ונכדים לפי רוב הפוסקים. אח ואחות – יש מתירים בנגיעה רגילה של משפחה, ויש מחמירים כשהם בוגרים. בני דודים, גיסים, חותנים – אסורים בנגיעה של חיבה.

מה לא בכלל האיסור

נגיעה מקרית ברחוב, באוטובוס צפוף או בקופה – בלי כוונה ובלי הנאה – אינה איסור. וכן נגיעה של רופא, אחות או מטפל לצורך רפואי. השאלה של לחיצת יד, שאינה בדרך חיבה, נידונה בנפרד.

למה המושג נפוץ

המושג ״שומר נגיעה״ התפתח בעיקר בציבור הדתי־לאומי, שבו מפגש בין בנים ובנות מצוי יותר, והפך לסימן של מחויבות לגדרי צניעות. בציבור החרדי הדבר מובן מאליו, ולכן פחות מדברים עליו בשם זה.

איך שומרים

מסבירים בפשטות לחברים ולעמיתים שזו הלכה ואינה פגיעה אישית; נמנעים ממצבים שגורמים למבוכה; ומחזקים את עצמם בהבנה שזו שמירה על הקדושה ועל הזוגיות העתידית. מי שמתחיל לשמור – לומד בהדרגה ובשמחה.