האם מותר להתגרש לפי ההלכה מסיבה של חוסר התאמה?

המחלוקת במשנה

המשנה (גיטין צ, א) מביאה מחלוקת: ״בית שמאי אומרים: לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה… ובית הלל אומרים: אפילו הקדיחה תבשילו… רבי עקיבא אומר: אפילו מצא אחרת נאה הימנה״. ההלכה כבית הלל: מבחינה דינית, גירושין אינם מותנים בעבירה חמורה, ואפשר להתגרש גם כשהקשר אינו עולה יפה.

אבל לא בקלות

השולחן ערוך (אה״ע קיט, ג) פוסק: ״לא יגרש אדם אשתו ראשונה אלא אם כן מצא בה ערות דבר״, והרמ״א מוסיף ש״כל המגרש אשתו ראשונה – מזבח מוריד עליו דמעות״ (גיטין צ, ב). הרמ״א מסייג שזה נאמר בעיקר כשמגרשים בעל כורחה, אבל כשהגירושין בהסכמה – הדין קל יותר. מכל מקום, המסר ברור: הפירוק של בית הוא דבר כואב, ויש לעשות הכול כדי למנוע אותו.

שלום בית קודם

לפני שמגיעים לגירושין, נכון לפנות ליועץ נישואין מקצועי ולרב שמכיר את בני הזוג, לבדוק מה גורם לחוסר ההתאמה, ולתת זמן לשינוי. פעמים רבות קשיים שנראים ״חוסר התאמה״ הם דפוסי תקשורת שאפשר לשפר.

כשאין ברירה

יש מצבים שבהם הגירושין הם הדבר הנכון: אלימות, פגיעה, או ניכור עמוק שאינו משתנה. התורה עצמה נתנה את האפשרות לגרש בגט, משום שהיא מכירה בכך שלפעמים ההמשך מזיק יותר. במקרה של סכנה – הבטיחות קודמת לכל, ואין לחכות.

הגט

גירושין לפי ההלכה נעשים רק בגט, בבית דין ובידי סופר ועדים, ובהסכמה – הבעל נותן והאישה מקבלת. גירושין אזרחיים בלבד אינם מתירים נישואין חדשים. ראו מה זה גט ולמה צריך אותו.