באיזה גיל צריך להתחתן לפי ההלכה?

המקורות

במשנה באבות (ה, כא) נאמר ״בן שמונה עשרה לחופה״. השולחן ערוך (אה״ע א, ג) פוסק: ״מצוה על כל אדם שישא אשה בן י״ח… ובשום ענין לא יעבור מכ׳ שנה בלא אשה״, ומוסיף שמי שעוסק בתורה ומתיירא שהטרחה בפרנסה תבטל אותו מלימודו – מותר לו להתעכב. הקיצור (קמה, א) מביא את הדברים להלכה.

למה מוקדם

חז״ל ראו בנישואין המוקדמים שמירה מפני היצר וקיום מצוות פרו ורבו (אה״ע א, א). הם גם ראו בבית את המקום שבו האדם נבנה: ״כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה״ (יבמות סב, ב).

בימינו

המציאות השתנתה: שירות, לימודים ופרנסה מאחרים את הנישואין אצל רבים. הפוסקים לא ביטלו את העיקרון, אבל הדגישו שהמטרה היא לא ״לעמוד ביעד״ אלא להקים בית יציב. אין להיכנס לנישואין רק בגלל לחץ גיל, ואין לדחות אותם בלי סיבה – למשל, מתוך רצון ״ליהנות עוד קצת״ או חיפוש של שלמות.

לנשים

מצוות פרו ורבו אינה חלה על אישה מן התורה, ולכן אין לה גיל מחייב. ובכל זאת, חז״ל עודדו להשיא את הבנות כשהן בוגרות ומוכנות, ובימינו גם השיקול של פוריות הוא שיקול חשוב, שעליו מתייעצים גם עם רופא.

מי שעבר את הגיל

מי שלא התחתן עד גיל מבוגר – לא ״איחר את הרכבת״. ממשיכים בהשתדלות ובתפילה בשמחה, ואין מקום להאשים.