גר ותושב אנכי עמכם (כג, ד)

פירש רש"י אם תרצו – הריני גר, ואם לאו – אהיה תושב ואטלנה מן הדין. שאמר לי הקב"ה 'לזרעך אתן את הארץ הזאת'

חלות הבעלות הקשה רבי נפתלי הירץ אשכנזי זצ"ל, אב"ד לבוב (עי' עמק הלכה – טעם מן, [פפד"א תצ"ו], כאן, דף ה: ד"ה בדרך), אם יכול ליטלנו מן הדין, מפני מה מתחנן בפניהם ומבקש שייאותו לו כגר. היכן מצינו שיבואו הבעלים לבקש את שלהם בדרך מתנה וחנינה.

ועוד הקשה הגאון הרה"ק מאוסטרובצה זצ"ל (אור תורה), בהקדם הקושיא, שהלא כל הריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט היה סביב שאלה זו. שהם טענו כי הארץ שייכת לאברהם והרי לוט יורשו, ואילו אברהם אבינו עמד ואמר כי טרם הגיעה השעה, ועדיין לא ניתנה לו הארץ, ומשכך כל שכן שאין ללוט חלק בה כעת (רש"י לעיל יג, ז). אם כן איך כאן ניצב אברהם אבינו בעצמו וטוען כי אם לא יתנו לו, יטלנה מן הדין?

והביא רבי נפתלי הירץ אשכנזי מדרש, כי הקב"ה הבטיח לאברהם אבינו ארץ עשרה עממין תמורת העמידה בעשרה נסיונות. על פי זה מבאר הרה"ק מאוסטרובצה שפיר, שאם כן בזמן ריב הרועים טרם התנסה בכל הנסיונות, שהיה עוד קודם מילתו, והרבה נסיונות עמדו לפניו, כך שטרם זכה בארץ.

משכך כנים הם דבריו שאין לגזול מרעה בטענת ירושת הארץ. אמנם כעת, אחר עקידת יצחק, שכבר השלים את כל הנסיונות (עי' פרדר"א לא; אדר"נ א, לג; רש"י ורמב"ם, אבות ה, ג; ועוד), הרי הוא כבר בעלים על הארץ, ויכול ליטול לעצמו את מערת המכפלה מן הדין ורבי נפתלי הירץ אשכנזי ביאר אליבא דהסוברים שהנסיון האחרון היה קבורת שרה (עי' ספר הישר לר"ת [חלק החדושים], סימן קמג; רבינו יונה, אבות ה, ג), שמתחילה הבטיחו הקב"ה 'כי לך אתננה' (לעיל יג, יז), ועכשיו כשמתה שרה לא מצא מקום לקוברה עד שנתן עבור קבורתה כסף מלא. והשתא יבואר באופן נפלא, שמאחר שזה גופא היה נסיונו, לכך ממה נפשך: 'אם תרצו' לתת לי מתנה את חלקת השדה, הרי שלא נתנסיתי בנסיון העשירי, ואין לי אלא נחלת תשעה עממין כנגד תשעה נסיונות, ושמא העם העשירי הוא הכנעני, ואין ארצכם בירושה שהובטחה לי, ומעתה אקבל את מקום קבורת שרה רק כגר. אבל אם לא תיאותו לכך, ואצטרך לקנותה טבין ותקילין, 'אהיה תושב ואטלנה מן הדין'. כי מעתה כל ארצכם שלי היא, מן הדין.

"ואקברה מתי": ביאר הגר"א שבע פעמים נזכר בפרשה זו, 'מיתה וקבורה' ובכל פעם מזכיר הקבורה ואח"כ המיתה, כגון 'קבור מתך' חוץ מפעם אחת שאז מזכיר המיתה ואח"כ הקבורה, כדכתיב 'ואת מתך קבור'.

ויש לפרש שהנה אז כבר היו קבורים שם אדם וחוה, והיו עתידים להיקבר שם עוד ששה צדיקים, והרי ידוע שצדיקים במיתתם קרויים חיים, ורק שעה אחת לפני תחיית המתים יחזרו לעפרם, כדי לקיים 'כי עפר אתה ואל עפר תשוב', ולכן אצל הצדיקים הללו הקבורה לפני המיתה, וכנגדם כתוב ששה פעמים הקבורה לפני המיתה 'קבור מתך', אלו הששה צדיקים שעתידים להיקבר שם עוד, אבל כיון שגם נקבר שם ראשו של עשיו, כשהיה המעשה שלא נתן לקבור את יעקב אבינו, והגיע חושים בן דן ונתן לו מכה ונפל ראשו לתוך מערת המכפלה, והוא היה רשע, עליו נאמר 'ואת מתך קבור' דהיינו המיתה לפני הקבורה, כי רשעים בחייהם קרויים מתים.