נתתי כסף השדה (כג, יג)

פירש רש"י והלוואי נתתי לך כבר. מפני מה היצר אברהם על כך שלא נתן כבר את הממון לאותו רשע וחמדן. ואם בשביל מפני השתוקקותו לקבור את שרה בחלקת השדה, היה לו לומר כן בסיפא דקרא: 'אתן כסף השדה קח ממני, וקברתי את מתי שמה'.

אלא, ביאר הגאון רבי שמואל זאב יונגרייז זצ"ל, אב"ד באיאם )עי' תורת משה נתן, כאן, ד"ה נתתי( בדרך חידוד, כי חשק עפרון במחיר מופקע של ארבע מאות שקל כסף, וחיפש אמתלא להצדיק סכום גבוה שכזה. בא ואמר לו לאברהם: מאחר שאתה רוצה בדווקא לשלם עבורה, הבה נעשה 'מחיר סימלי': 'ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא'. כלומר, שמי הוא עפרון ושמך הוא אברהם, ניקח את האות ש'ביני' היינו האות האמצעית שלי, שבין שאר האותיות, והיא האות ר', וכן את 'בינך', האות שבין שאר האותיות שלך, שגם היא ר', ועלה לנו יחד מנין ארבע מאות. כך ניסה להצדיק את חמדנותו בדרך כביכול 'מתוחכמת'. השיב לו אברהם כסיל כאיוולתו: 'הלואי ונתתי כבר' כשעדיין היה שמי אברם, כי כך באמצע האותיות שבשמי אין ולא כלום...

על פי זה יש לבאר דברי המדרש (בר"ר נח, ז), שדקדקו בפסוק הסמוך להלן (פס' טז): 'וישקול אברהם לעפרן', מפני מה נכתב כאן בכתיב חסר, בעוד שבכל הפרשה נכתב 'עפרון'. אלא, לפי שהיה עפרון הרשע חומד יותר מחלקו, ולכך נתקיים בו בעפרון הפסוק (משלי כח, כב) 'נבהל להון איש רע עין, ולא ידע כי חסר יבואנו', שנכתב שמו חסר ו'. ולכאורה יש להבין את כוונת המדרש, וכי מה אכפת לו לעפרון איך כתבו את שמו בספר התורה. לדידו, העיקר שארבע מאות שקל כסף טמונים באמתחתו. אלא, ביארו המפרשים )עי' ברית שלום, ד"ה ועל פי זה יתורץ; נזר הקודש, במדרש שם( שסופו היה שאבדו ממנו כל אותם ארבע מאות שקל כסף, ולא יצא נשכר פרוטה בחמדנותו. זהו שאמרה תורה 'וישקול אברהם לעפרן', שבא להורות על הפסדו ואיבוד מעותיו. כי מאחר שנכתב 'עפרן' חסר, אזי גם בשמו אין אות אמצעית כלל. ונמצא סופו שאכן קיבל כתחבולתו אפיים, שנשכר לפי ערך אמצע האותיות, וכיון שהוסב שמו ל'עפרן', נשאר קירח בלא מאומה.

ויען עפרון את אברהם לאמר לו. אדני שמעני ארץ ארבע מאות שקל כסף (כג, יד(. ביאר הגר"נ אלתר שליט"א מאי 'לאמר לו'. אלא כך דרכם של סוחרים ממולחים, כאשר המוכר נשאל למחירו של המוצר, יפנה ויבקש מן הקונה שיתן הוא הצעת מחיר. שמא מחירו יהיה גבוה יותר. זהו שאמר עפרון לאברהם 'לאמר לו', תגיד אתה את המחיר.

אי נמי, אחר שמקודם (פס' יג) אמר לו אברהם אבינו 'אך אם אתה לו שמעני', קפץ עפרון לתקנו שיהיה זהיר בלשונו. הואיל והיום מוניתי להיות שופט ושוטר כאן, מעתה אין לפנות אלי כאילו אני סתם אדם מהרחוב 'אם אתה לו שמעני'. דבר אלי בכבוד בבקשה. זהו שענה לו 'לאמר לו, אדוני שמעני'. מהיום כשאתה פונה אליי, הקפד לומר כך: 'אדוני שמעני'.