ויענו בני חת את אברהם לאמר לו. שמענו אדני נשיא א-לוקים אתה בתוכנו (כג, ו)

אחר שבא והכפיף עצמו לפניהם לומר 'גר ותושב אנוכי עמכם', מה פתאום התנדבו להכתירו כ'נשיא אלוקים' ולהציע לו קבורה באשר יבחר לו.

הביא הרה"ק רבי יחיאל מיכל מגלינא זצ"ל (קב ונקי סו"פ ויגש) בשם חותנו הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זצ"ל שכך הם פני הדברים ביניהם: בברית בין הבתרים נגזרה הגזירה 'גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה' (בראשית טו, יג), אך לא היו במצרים אלא מאתיים ועשר שנה (עי' נדרים לב.), וזאת משום שמנין השנים החל כבר בלידת יצחק (עי' שוח"ט יח, כב; פרדר"א מח), שכן באותו הזמן גר אברהם בארץ לא לו – ארץ פלשתים (עי' רש"י מגילה ט. ד"ה ובשאר). זהו שאמר להם אברהם אבינו 'גר ותושב אנוכי', כגר אני, ושנים אלו נגרעות ממנין אותן ארבע מאות שנים. אך בני חת, שלא היתה דעתם נוחה בקיצור שנות השעבוד של ישראל, מחו ואמרו: חלילה. נשיא אלוקים אתה בתוכנו, והכל מחוץ למנין שנות הגזירה.

ויקם שדה עפרון אשר במכפלה: מובא באגרא דכלה אמרו חז"ל (סוטה י"ג) שגם ראשו של עשו נקבר במערת המכפלה. ויש לרמז זה בכתוב שלפנינו, כי ו'יקם ש'דה ע'פרון ראשי תיבות עשו. ונרמז הדבר בראשי תיבות דייקא, ללמד שרק ראשו נקבר שם.

"לכל באי שער עירו": שכולם בטלו ממלאכתן לגמול חסד לשרה (רש"י). בעת פטירתו של רבי חיים הכהן מפס, בר"ח מרחשון תקצ"ו, הכריזו רבני העיר על ביטול מלאכה עד לאחר קבורתו של רבם הנערץ כפי שנוהגים בפטירת צדיקים לכבודם.

אחד מבני העיר, שבבעלותו היתה חנות למוצרי מזון, סגר אף הוא את חנותו, אלא שאחד הקונים שכנעו לפתוח את החנות כדי למכור לו שק קמח.

ביציאתו, הסתבכה גלימתו בכד שמן שעמד בחנותו, ועד ששם לבו, זב השמן היקר לאבוד וכמה שקי קמח שנרטבו יצאו מכלל שימוש. ביקש האיש להרוויח כמה פרוטות ממכירת הקמח ויצא בהפסד גדול, כעונש על הזלזול בכבוד הצדיק המנוח.

וידבר אברהם באזני בני חת: אומר הרב שלמה וולבה זצ"ל רואים כאן את ההנהגה של האדם השלם, למרות ששקוע הוא ביגונו על מות רעיתו, באיזה דרך ארץ ובאיזה כבוד מדבר עם גויים פשוטי עם, ובעוד שהוא זה שהובטח מה' שהארץ שלו היא, וכאן עליו לנהל משא ומתן על חתיכת אדמה, לקבורת אשתו.

'ופגעו לי בעפרון בן צוחר (כג, ח). ופגעו לי', יתבאר בלשון 'ויפגע במקום' (לקמן כח, יא), או 'ויפגעו בו מלאכי אלוקים' (לקמן לב, ב), אשר הוא במשמעות של מפגש אקראי בלתי מכוון (עי' רשב"ם ורבינו מיוחס, לקמן כח, יא(. ואכן זו היתה כוונת אברהם אבינו, שהכיר את אותו צר העין, והבין כי אם ילך להתחנן בפניו שימכור לו שדה זו דווקא, יעלה החמדן את מחירה פי כמה וכמה משוויה האמיתי. לכן אמר להם 'פגעו בו' במקרה בלכתו בדרכו, ותאמרו לו כי יש כאן אחד שמחפש אחוזת קבר, שמא תרצה להיפטר משדה הטרשים שבקצה שדך תמורת מחירה האמיתי שאינו עולה על כמה זהובים.

אבל אנשי המקום המרושעים לא עשו כעצתו, אלא להיפך. לא זו בלבד, אלא שעשו הכל דווקא בעסק גדול במכוון. מינו את עפרון שוטר עליהם 'יושב בתוך בני חת' (פס' י וברש"י), העלוהו לגדולה ובאו ואמרו לו: הנה נשיא אלוקים כערכך נמצא בינינו, והוא משתוקק ביותר לרכוש ממך את שדך. לנוכח כל זאת, ברור שעתה ילטוש עפרון עיניים גדולות ויפריז במחיר שדהו (ועי' קול אומר קרא לרבי יוסף חיים קרא, כאן, סוף אות ב).