ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים (כג, א)

פירש רש"י בת ק' כבת כ' לחטא, מה בת כ' לא חטאה שהרי אינה בת עונשין, אף בת ק' בלא חטא, ובת עשרים כבת שבע ליופי. יתבאר (ועי' ערך שי, כאן) כי מידת כל אדם שבבוא ימי הזקנה סר יופיו ושוכך יצרו מתאוותיו, וכמו שאמרו חז"ל (אבות ה, כא) 'בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם'. שמא תאמר אף שרה כן, תלמוד לומר 'אחרי בלותי היתה לי עדנה' (בראשית יח, יב), עודנה ביופיה ובצעירותה, כבת שבע ליופי, אך כבת כ' לחטא. כוחה במותניה, והיא כבימי נעוריה, אך שולטת ביצרה – 'הנה באהל, צנועה היא' (לעיל יח, ט, וברש"י).