ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (כד, א)

על לשון זו הקשה בעל העקידה זיע”א (עקידת יצחק בפרשתנו, שער כב), כי הרי כבר ארבעים שנה קודם לכן, בהיות אברהם בן מאת שנה, נאמר עליו בפסוק תואר הזקנה, ככתוב (בראשית יח יא) "ואברהם ושרה זקנים באים בימים”, ואם כן היה לו לומר ‘ואברהם זקן מאד'.

אלא, יש לפרש לפי מה שאמרו חז”ל (בבא מציעא פז.), כי עד אברהם אבינו לא היו אותות הזקנה ניכרים על פני האדם, ומי שהיה רוצה לדבר עם אברהם, היה מדבר עם יצחק, והרוצה לדבר עם יצחק היה מדבר עם אברהם, כי היו פניהם דומים מאוד. עד שבא אברהם וביקש רחמים והחלה הזקנה, שנאמר (בראשית כד א) ‘ואברהם זקן בא בימים'. ויש להקשות, היאך יתכן לומר שלא היתה זקנה, הלא כבר צחקה שרה אימנו בקרבה (בראשית יח יב) “אחרי בלותי היתה לי עדנה", שכבר עברו ממנה עניני נערות, ורק לאחר מכן, “נתעדן הבשר ונתפשטו הקמטין, וחזר היופי למקומו” (בבא מציעא שם) וצריך לומר לכאורה, כי אמנם גם קודם זמנו של אברהם אבינו היה שינוי בין גופו של צעיר לגופו של זקן, מכל מקום לא היה הדבר ניכר במראה הפנים, ורק לאחר שביקש אברהם על כך נעשה ההיכר.

אך הנה בחזקוני (בראשית יח א) כתב כי מה שאמרו חז”ל (ראה רש”י שם) שנתן ממרא לאברהם עצה על המילה, פירושו שהביא אספלנית לעצור את הדם, ובזה ריפאו. (וכעין זה כתב בספר ‘גן רוה) ומעתה יתכן לומר, כי אמנם קודם לידת יצחק היו אברהם ושרה זקנים באים בימים.

אולם כאשר מל אברהם את עצמו באלוני ממרא, ונתרפא בעצת ממרא, חידש כנשר נעוריו, ונעשה כצעיר לימים. ורק כאשר היה יצחק בן ארבעים שנה, קיבל ה’ יתברך את בקשתו שתהיה הזקנה ניכרת בפני האדם.

"ואברהם זקן": מובא בתוס' הרא"ש אמר אברהם להקב"ה אמרת לי יפיפית מבני אדם, איזה יפוי יש לי כאשר אני ובני נכנסים יחד לעיר ואינו ידוע מי האב ומי הבן לתת לו כבוד כי היה קלסתר פניהם שווה ממש, אמר לו הקב"ה "ממך תתחיל הזיקנה".

באותו הלילה הלבינו שערות ראשו של אברהם ואמר לה' עשיתני דוגמא בעולם, ומאז ניתנה הזיקנה.