ותמת שרה בקרית ארבע (כג, ב)

כתב רש"י, נסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק, לפי שעל ידי בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט, פרחה נשמתה ממנה ומתה.

אמר על כך מרן הגרי"ז זצ"ל, שהנה אמרו חז"ל (ע"ז ג, א) שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, והיינו שאין הקב"ה מעמיד בנסיון אדם אשר לא יוכל לעמוד באותו נסיון, שכן כל נסיון אינו אלא לפי כוחותיו של המנוסה, ומה שנחשב לצדיק אחד כנסיון שחובה עליו לעמוד בו, נחשב לגבי האחר כנסיון שהוא למעלה מכוחותיו.

ובזה מובן מדוע רק אברהם נצטווה על העקידה, כי היה זה לפי כוחות צדקתו העצומה, ואכן אברהם עמד בנסיון וכבש רחמיו. אולם לא כן שרה אמנו אשר היה זה למעלה מכוחותיה לשחוט את בנה, ומשום כך לא נצטוותה, ולא מצאנו בתורה כל רמז טענה כלשהי על שרה במה שפרחה נשמתה כשנודע לה על העקידה, אלא אדרבה, בפסוק זה דרשו חז"ל כי היתה בת מאה כבת עשרים לחטא, וכי כל שנותיה היו שוות לטובה.

שח הגאון רבי מיכל זילבר שליט”א: היינו פעם אצל הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ”ל יחד עם בנו ר’ נתן זצ”ל, ובאותה שעה ר’ נתן קמינצקי הגיע לגיל חמישים ושמונה, ואשתו הראשונה של הגר”י קמינצקי אמו של ר’ נתן נפטרה בגיל חמישים ושמונה, ולפיכך אמר לאביו שהרי מצינו בחז”ל (ב”ר סה, ב): “אמר ר’ יהושע בן קרחה הגיע אדם לפרק אבותיו קודם חמש שנים ולאחר חמש שנים ידאג מן המיתה".

אמר לו אביו הגר”י שאין לו לדאוג, כיון שהאם נפטרה מהמחלה הידועה, ואין זה מיתה טבעית, ולכך אינו צריך לדאוג, דדוקא כאשר אדם מגיע לשנות אבותיו שנפטרו במיתה טבעית יש לו לדאוג כשמגיע לשנתם.

אך כאשר ההורים נפטרו במיתה מקרית, אין האדם צריך לדאוג שכך נקצב גם לו.

שאלנו אותו והרי שרה אימנו נפטרה קודם זמנה כיון ששמעה על העקידה ואפילו הכי אמר יצחק לעשו: “לא ידעתי יום מותי אמר רבי יהושע בן קרחה אם מגיע אדם לפרק אבותיו ידאג חמש שנים לפניהם וחמש לאחר כן, ויצחק היה בן מאה עשרים ושלש, אמר שמא לפרק אמי אני מגיע, והיא מתה בת מאה עשרים ושבע והריני בן חמש שנים סמוך לפרקה, לפיכך לא ידעתי יום מותי, שמא לפרק אמי, שמא לפרק אבא” (רש”י בראשית כז, ב). ענה לנו הגר”י שזו שאלה טובה, ויש לו תירוץ לכך, אך הוא אינו זוכר. ונכח שם תלמיד של הגר”י ואמר לנו שהוא זוכר את התירוץ והמתין עד שלא היינו בפני הגר”י, ואמר שהגר”י ביאר ששרה אימנו מתה מיתה טבעית, שכן העקידה היה נסיון לאברהם, ולא לשרה, וכאשר ראה השטן שאברהם אבינו עמד בנסיון והפסיד בכל המערכות, וכמו שדרשו חז”ל (בראשית רבה נו, ג): “ויקח בידו את האש ואת המאכלת... ורבנן אמרי כל אכילות שישראל אוכלים בעוה”ז אינם אוכלים אלא בזכות אותה המאכלת”. הבין השטן שהוא הפסיד במערכה, ולפיכך רץ לספר לשרה מה שאירע בזמן שהגיע זמנה להסתלק מן העולם, ואם היה אברהם אבינו נאנח מכך ששרה אימנו נפטרה משום ששמעה על שחיטת יצחק, היינו מאבדים את שכר העקידה לדורות (וכן כתב בספרו אמת ליעקב עה”ת) ודוק במדת האמת שהיה דבוק בה, שאמר אתם שואלים טוב ויש לי תירוץ לכך, אך אינו זוכרו.