אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו (כד, ב)

מנהגו של עולם, כשאדם עומד להלוות ממון לחברו, הריהו חוקר ודורש אחרי יושרו של הלווה, ורק לאחר שאין לו עליו כל ספק – אז מלווהו את ממונו. לעומת זאת בענייני יהדות, כאשר בא האדם לקנות בשר כשר או תפילין או כל תשמיש של קדושה, אינו מקפיד לדרוש ולחקור במיוחד, והוא נוטה לתת אמון בכל אחד.

ולא כך נהג אברהם אבינו, אלא להיפך. בענייני ממון נתן אמון מלא בעבדו אליעזר – "המושל בכל אשר לו", ואילו כשהגיעו הדברים לעניין יהדות, לקחת אשה מתאימה ליצחק – לא סמך על אמונו והבטחתו של אליעזר, אלא דרש ממנו שבועה חמורה: "שים נא ידך תחת ירכי והשבע לי".

מסופר על רבי ישראל מסלנט זצ"ל, שפעם הגיע לאיזו עיירה נידחת והתאכסן באכסניה לא מוכרת לו. כשהגיע רבי ישראל אל האכסניה, פנה אליו בעל המקום ואמר לו: "כבודו נראה יהודי נכבד, וודאי יודע גם לשחוט, והנה יש לי כאן בהמה והשוחט לא נמצא, אולי יואיל מר בטובו לשחוט לי את הבהמה".

אמר לו רבי ישראל שאינו יודע לשחוט. לאחר מכן פנה הגרי"ס אל אותו אכסנאי וביקש ממנו הלוואה כספית גדולה.

התנצל אותו אכסנאי ואמר שאינו מכיר את הגרי"ס – אם בן אדם נאמן הוא או לא. אמר לו הגרי"ס: "אם כן, איך רצית לסמוך על שחיטתי? וכי מכירני אתה"?