ואבוא היום אל העין (כד, מב)

מספר הרה"ג מוה"ר אשר אנשיל יהודה מילר זצ"ל בספרו "עולמו של אבא" (עמ' תי): מספרים על רב אחד שנסע עם משפחתו לעיירה רחוקה כדי לערוך שם את אירוסי בנו עם בתו של אחד מגבירי העיר. בדרך התעייפו, נכנסו לפונדק לנוח ולשתות משהו. הרב בא בדברים עם בעל הפונדק, ובתוך השיחה שאל אותו אם הוא מכיר את העשיר פלוני מאותה עיירה. השיב לו בעל הפונדק שאכן מכיר הוא אותו – ואמר עליו שהוא רמאי וגנב, ואין תוכו כברו.

כשיצאו מן הפונדק, פנה הרב אל בני ביתו ואמר: עכשיו אני מבין את הפסוק בפרשת חיי שרה – 'ואבוא היום אל העין', שעליו אומר רש"י: 'מכאן שקפצה לו הדרך'.

ולכאורה קשה: מה הצורך היה בקפיצת הדרך? וכי זמנו של אליעזר היה דחוק כל כך?

אלא שאילו היה אליעזר הולך לאט, מן הסתם היה מתעייף, והיה מתעכב בפונדקי דרכים, ומדבר עם בעל פונדק כלשהו שהיה אומר לו שהוא מכיר את רבקה בת בתואל, ושיש לה אח שהוא רמאי וגנב גדול – ואז היה אליעזר חוזר הביתה לאברהם בידיים ריקות. לכן היה צורך בקפיצת הדרך – כדי שלא יימצא בידו סיפק להתעכב בשום מקום, ושדבר השליחות ייעשה בשלמותו.

ואבוא היום אל העין. מדוע דוקא כאן כתב "יפה שיחתן של עבדי אבות", כי יש כאן לימוד נפלא לדורות, שיש השגחה פרטית באופן פלאי בענין שידוכין! הקב"ה מסובב הכל למעלה מדרך הטבע כדי להוציא שידוך לפועל. וזו הכוונה "יפה שיחתן של עבדי אבות", שנלמד מדברי אליעזר – בזה שאומר היום יצאתי – והיום באתי, זה מורה על השגחה פרטית נפלא ה בשידוך זה, והוא לימוד לדורות לכל שידוך, שיש תמיד השגחה פרטית באופן פלאי.

אל מעונו של הגאון הגדול רבי חיים קניבסקי זצ"ל, הגיע בחור ישיבה, ובלב נשבר סיפר כי כל מי שנפגשה עמו עד היום לשם הצעת שידוכין - אינה מוכנה לסגור עמו שידוך. צלקת גדולה וקשה שהיתה בפניו, דחתה את כולן למרות היותו בחור תלמיד חכם, ירא שמים ובעל מידות טובות ונעלות.

הגאון הגדול ר' חיים זצ"ל יעץ לו, כי בהצעה הבאה, כבר בתחילת הפגישה הראשונה יגלה את "סיפור הצלקת". ואכן בפגישה הקרובה, פתח הבחור וסיפר למדוברת כי לפני מספר שנים בהיותו בירושלים שמע זעקות שבר מאחת הסימטאות, ואז ראה בחורה מבוהלת ואחריה רץ ערבי ומנסה לפגוע בה. הבחור רדף אחרי הערבי והצליח להפילו ארצה, ובינתיים הספיקה הבחורה לברוח מן המקום.

בהאבקו עמו, שלף הערבי חפץ חד והשחית את פניו של הבחור. הערבי הספיק לברוח, ואת הבחור פינו לבית החולים. ויהי בשמוע הנערה את וסיפור המעשה, החלה לבכות! היא היתה אותה בחורה! כבר תוהה היא כמה שנים כיצד תודה לבחור שהופיע כמלאך מן השמים והציל אותה.

גם הבחור לא נשאר אדיש. רק עכשיו קלט את ערכה הרב של העצה והברכה אותה קיבל מהר"ח זצ"ל. ובסייעתא דשמיא השידוך יצא לפועל ונגמר בכי טוב!