סיפור: שירת "בר יוחאי" אחרי הלוויה

תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי (בראשית כג, ד)

לפני כמה שנים בירושלים הגיע טלפון ל'חברא קדישא' ביום שישי אחר הצהריים על נפטר. מי שישב במשרד ראה כי השעה כבר מתאחרת וקיים חשש חילול שבת. שאל את זהות הנפטר. כשנודע לו כי מדובר ביהודי פשוט חיפש חלקת קבר ורשם במפה היכן מקום הקבורה המיועד לאותו יהודי שלווייתו תתקיים במוצאי שבת.

באותה שבת נסתלק אחד ממרביצי התורה בירושלים וכבוד גדול עשו לו במותו. ולווייתו של הנפטר ביום שישי נדחתה לאחר לווייתו של אותו גדול זצ"ל. שעת חצות הגיעה ובני ה'חברא קדישא' התפנו ללווייתו של אותו יהודי. אחרי עריכת הטהרה, כנהוג, יצאו וגילו שאין להם מניין. חסר עשירי למניין. השעה מאוחרת ואין באזור אדם שיכול להשלים מניין. החליטו ללכת לבית מדרש הסמוך ונכנסו אך כולם התחמקו בתואנה כי קר בחוץ. בצד ישב ר"מ שהכין את השיעור של מחר. ניגשו אליו ובקשו ממנו להצטרף. בתחילה חשב לסרב, אך כעבור רגע התעשת והסכים לבוא לקיים מצוות לוויית המת. התכרבל במעילו ונכנס למכונית של ה'חברא קדישא'.

במרומי הר הזיתים הכה הברד. רוחות חזקות נשבו בכל עוז ואיימו לסחוב עמם את המלווים. קברו את היהודי בכבוד הראוי וביקשו מחילה כנהוג. או-אז נעמד אחד המלווים ואמר, כי היהודי הותיר צוואה, ולפיה, יש לשורר אחר סתימת הגולל את הזמר 'בר יוחאי'. האם יש כאן סידור? אין כלום! האם יש מישהו יודע את הזמר בר יוחאי בעל פה? גם לא. הקור חדר לעצמות. והמלוויים כבר חשבו לעזוב את המקום.

הדף שבכיס

ואז, מכניס הר"מ את אצבעותיו הקפואות לכיסו ומרגיש בדף נייר מקופל. הוא נזכר, כי היום בדרכו לבית הכנסת ראה פיסת נייר 'שמות' על הארץ. הוא תחב את הנייר לכיסו, בכדי להניחו בבית הכנסת לגניזה. אך היא נשכחה אצלו בכיס. בסקרנות הוציא את הנייר מכיסו וגילה את הלוא יאומן. זה היה דף מתוך סידור שכותרתו הייתה: 'זמר לל"ג בעומר'. הר"מ החל לשורר 'בר יוחאי' בקול נוגה, והמשתתפים החלו לשיר עמו. 'תעלומה ואין קורא לה...'

יד ההשגחה נראתה בעליל. הר"מ סיפר כי למעשה הוא רגיל כבר שנים רבות להתפלל מנחה גדולה בשבת בבית הכנסת הסמוך לביתו. היום, משום מה, התארכה הסעודה והוא הפסיד את התפילה. היה עליו לכתת רגליו לבית כנסת מרוחק באזור מגוריו, ובכניסה לבית המדרש יש מתקן של גניזה, ראה נייר מושלך ומשום מה היא נשכחה בכיסו. עוד אמר, כי בכל מוצאי שבת הוא מכין את השיעור בסלון ביתו והיום משום מה, ילדיו הקטנים הפריעוהו ונאלץ לצאת לבית המדרש ללמוד שם. ממש משמים. הר"מ חזר משם מלא התפעלות. מיהו אותו איש שלמענו הייתה יד ההשגחה כה בהירה ונהירה? בירר ונודע כי אכן היה יהודי פשוט, דבר אחד היה לו, שהיה קשור לרבי שמעון בר יוחאי, היה נוסע בכל ערב ראש חודש למירון ומשורר 'בר יוחאי' בכל ליל שבת.

ה'חברא קדישא' העלו את הדברים בסעודת ז' אדר, והגיעו למסקנה כי אי אפשר לזלזל בשום יהודי. משמים סיבבו כה הרבה מופתים הכל בכדי שישרו 'בר יוחאי', שישמרו על המעלה שהייתה לו בחיי חיותו. נענה אחד מהחברים ואמר, 'בשביל להעריך את השני לא צריך למות, אפשר וצריך להעריך את השני גם בחיים כי לכל יהודי יש את המעלות המיוחדות שלו'.