שני חיי שרה (כג, א)

כולן שוין לטובה (רש"י) הכול לטובה, זה מה ששרה אמנו חייתה בבחינת "כולן שווין לטובה", וצריכים אנו להפנים – לא הכול טוב, אבל הכול לטובה. זוהי מעיקרי האמונה. אם כל אחד מאיתנו יתבונן במאורעות העבר, בוודאי ייזכר באירועים שבשעתם נראו כרעים ונוראים אסונות, פגעים, תקלות – ולבסוף התברר כי היו אלה שלבים בדרך שהובילה לטובה ולברכה.

קל לראות זאת לאחר מעשה, להביט לאחור ולהודות. אך רק בעלי אמונה מושרשת, איתנה ומחושלת – מסוגלים לחוש גם בשעת חשכה, כאב ובלבול, שהם נמצאים בידיים בטוחות – בידי ה'.

מסופר בגמרא (ברכות ס, ב) על רבי עקיבא שהלך בדרך והגיע לכפר אחד. דפק על דלתות הבתים וביקש שיארחוהו ללינת לילה בתשלום, אך כולם סירבו להכניסו וטרקו בפניו את הדלת.

רבי עקיבא לא איבד את ביטחונו בבוראו ואמר: "כל דעביד רחמנא לטב" - כל מה שהקדוש ברוך הוא עושה – הוא לטובה. משלא נותרה לו ברירה, הלך ללון בשדה פתוח. היו עמו תרנגול שיעירו משנתו, חמור לרכיבה. ונר ללמוד לאורו. הוא הדליק את הנר כדי ללמוד תורה, אך בא משב רוח וכיבה אותו. אמר רבי עקיבא: "כל מה שהקדוש ברוך הוא עושה – הכול לטובה." לאחר מכן שמע קרקור נואש – חתול התגנב וטרף את התרנגול. ושוב אמר: "כל מה שהקדוש ברוך הוא עושה – הכול לטובה".

ואז נשמעה נהמת אימים – אריה התנפל על החמור וטרפו.

ורבי עקיבא ממשיך באמונה שלמה: "כל מה שהקדוש ברוך הוא עושה – לטובה הוא עושה".

ובלילה ההוא, נשמעו לפתע קולות קרב, צהלות מנצחים ושוועת מנוצחים. כנופיית שודדים התנפלה על הכפר ולקחה את תושביו בשבי כדי למוכרם לעבדים.

אמר רבי עקיבא: "כלום לא אמרתי שכל מה שהקדוש ברוך הוא עושה – לטובה הוא עושה?

לו נענו לי בני הכפר, הייתי נופל בשבי כמותם. אילו היה הנר דולק, התרנגול קורא והחמור נוער – היו השודדים מגלים את מקומי".

הבה נתבונן באמרתו של רבי עקיבא: "כל מה שהקדוש ברוך הוא עושה – הכול לטובה הוא עושה." הוא לא סיים במילים "הוא טוב", כי ידע שיש רע, ייסורים וכאב בעולם. רבי עקיבא אמר: "לטובה הוא עושה" – כלומר, גם אם הדבר מר, התכלית היא טובה, והתוצאה הסופית תהיה ברכה.

אין זה נעים להיתקל בסירוב בכל בית, ואף לא פשוט לישון בשדה פתוח, או לשמוע את בהמתך נטרפת מטרים ספורים ממך, אך המסר שבפי רבי עקיבא היה חד וברור: גם אם רע – ואפילו רע מאוד – נדע שזה אינו מקרה, מזל רע או צירוף נסיבות מקרי.

יש לנו אב אוהב בשמים, עין פקוחה עלינו ויד מנחה אותנו – לטובתנו.

לפעמים האב נותן לבנו יד, לפעמים הוא נושא אותו על כתפיו, אך לעיתים הוא משיב בשלילה על בקשתו ואף מייסרו ומוכיחו. אבל תמיד – לטובה הוא עושה. תמיד יש לאב כוונה טובה ותועלתית.

"שני חיי שרה": כולם שוים לטובה (רש"י). מובא בחידושי רבי עקיבא אייגר כי אם יקשה מדוע חי אברהם יותר משרה עד קע"ה שנים, כי באמת לפי השיטה שבן מ"ח שנים הכיר אברהם את בוראו, א"כ חייו אז היו קכ"ז כמו שרה, שהיא הכירה את בוראה מיום לידתה, כמ"ש רש"י שהיה שמה יסכה ע"ש שסכה ברוח הקודש וא"כ היו ימי שניהם שוים וזה שכתב רש"י כולן שוים לטובה וממילא היו ימי חייהם שוים.