ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת לאמר (כג, ג)

בעולם הזה, אחד הרגשות הקשים והמטלטלים ביותר שאדם חווה הוא רגש האכזבה. כגודל הציפייה, כך עומק השבר. לפעמים האכזבה מגיעה בצורה פשוטה, כמעט משעשעת, אך היא ממחישה כמה פגיע הלב האנושי וכמה מהר עלולה להתנפץ.

מספרים על בחור ישיבה שחגג את יום הולדתו, וקיבל מאביו גלויה חגיגית שנראתה כהבטחה למתנה גדולה. על הגלויה היה כתוב: "חמישים אחוז מההורים שולחים לבן שלהם כרטיס טיסה לחופשה חלומית, וחמישים אחוז אחרים – תסתכל בפנים". הבחור פתח את הגלויה בציפייה עצומה, וגילה את המשך המשפט: "וחמישים אחוז אחרים שולחים רק ברכה, אז אני מאחל לך כל טוב...". גודל הציפייה הפך בין רגע לאכזבה מרה.

בדרך צחות, מספרים סיפור נוסף: אדם יצא עם אשתו למסעדה לכבוד יום הולדתה. בעודם יושבים מול כוסות יין מלאות, החלה האישה לדבר בהתרגשות: "מה הייתי עושה בלעדיך? כבר עשרים שנה שאני לא מסוגלת בלעדיך, אין לי כלום בחיים. בכל בוקר שאני קמה, הראייה שלך עושה לי טוב, אני פשוט לא מסוגלת לקום בלעדיך". הבעל, שהקשיב נרעש ונרגש, לא שמע מעולם מילים חמות כאלו מאשתו. הוא הביט בה ושאל בפליאה: "תסלחי לי, את מדברת או שהיין מדבר מגרונך?". הביטה בו האישה בתמיהה וענתה: "על מה אתה מדבר? אני מדברת אל כוס היין, ומסבירה לו שאני לא מסוגלת בלעדיו".

זוהי דוגמה חדה לאכזבה אנושית כואבת, שבה ברגע אחד מתנפץ המבט והאדם נשאר שבור מול המציאות.

להבדיל מליון הבדלות אבל אם ננסה, כביכול, להשליך את המושגים האנושיים הללו אל עולמם של ענקי הרוח, נראה את אברהם אבינו עומד בשיאו של הניסיון העשירי והקשה מכולם – עקדת יצחק (משנה, מסכת אבות פרק ה, משנה ג) אברהם הולך לקיים את ציווי הבורא בלב שלם, מוכן להקריב את בנו יחידו. הוא צועד קדימה גם כאשר המציאות נראית חשוכה ובלתי נתפסת, בידיעה שאפילו אם הכל נראה אבוד, אסור להתייאש. כפי שלימדונו חז"ל במסכת ברכות (י.) "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים".

והנה, אברהם עומד בניסיון, המלאך עוצר אותו, והוא שב לביתו. אדם נורמלי החוזר מחוויה כה מטלטלת זקוק יותר מכל לדבר אחד: שיתוף. הוא זקוק לאשתו, לשותפת חייו, כדי לפרוק בפניה את גודל המחזה, את פחד העקדה ואת נס ההצלה. אדם שאין לו עם מי לשתף את סיפורו, הוא אדם בודד ומסכן. אברהם מגיע הביתה כדי לשתף את שרה – והנה, היא איננה. היא נפטרה מרוב זעזוע ושמחה של העקדה (מדרש פרקי דרבי אליעזר, פרק לא).

כאן, במקום שבו כל אדם אחר היה מתפרק לחתיכות, שוקע באכזבה איומה, בבכי ובשאלות נוקבות כלפי שמיים – התורה הקדושה משתמשת במילים קצרות: "ויקם אברהם (כג, ג). כפי שמבארים המפרשים, אסון וצרה בדרך כלל שוברים את האדם ומביאים אותו לייאוש, אך אברהם קם מהמכה במלוא שיעור קומתו כדי להמשיך את שליחותו בעולם (פירוש "מנחת עני).

את כוח הקימה המופלא הזה של אברהם אבינו נשרש אחר כך לכל הגלות כפי שמתועד בספר לפיד האש. האדמו"ר מקלויזנבורג זי"ע איבד בשואה האיומה את אשתו ואת כל אחד-עשר ילדיו שנרצחו באכזריות, והוא עצמו נותר שריד יחיד ממשפחתו המפוארת לאחר שעבר עינויי גוף ונפש נוראיים במחנות.

כששוחרר המחנה, במקום לשקוע בייאוש ובאכזבה כלפי שמיים כפי שעשו רבים מתוך השבר הנורא, קם האדמו"ר בכוחו של אברהם אבינו. הוא אסף מיד את שארית הפליטה, יסד מוסדות, בתי תמחוי ובתי רפואה, והקים מחדש את עולם התורה. כששאלו אותו חסידיו מאין שאב את הכוח לקום מאסון שכזה, השיב: "הבנתי שהרצון של הקדוש ברוך הוא ממני כעת הוא לא להיות שבור ורצוץ, אלא לקום ולהמשיך. אמרתי לעצמי: ה' נתן וה' לקח, אבל התפקיד שלי בעולם לא נגמר. צריך לקום ולבנות הכל מחדש".

אומר דוד המלך בתהילים (כ, ט) "המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד". הוא הבין שהקדוש ברוך הוא נתן והקדוש ברוך הוא לקח, הכל שלו, ואני – האדם הפרטי – אינני עומד באמצע עם החשבונות והאכזבות שלי. רצון השם הוא המנהיג את העולם.

אמר שלמה המלך במשלי (כד, טז) "כי שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה". חז"ל במדרש (אותיות דרבי עקיבא, אות ק) מבארים שההבדל בין הצדיק לרשע אינו שהצדיק חסין מפני נפילות או אכזבות, אלא שהצדיק לומד לקום מתוכן מחדש: "אין צדיק עומד על צדקו אלא מתוך נפילה".

מובא במשנה במסכת אבות (ד, משנה ג) "שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום". גם לשעה החשוכה ביותר יש תכלית בתוכנית האלוקית, ודווקא ממנה צומחת הקימה.

הקדוש ברוך הוא אומר ליהודי: אל תיפול אל תוך השבר, תקום! תמשיך לצעוד, תמשיך לעבוד אותי מתוך המצב שבו אתה נמצא ברגע זה (מדרש שכל טוב, בראשית כג).