מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב (כד, נ)

אליעזר עבד אברהם, נשלח למצוא כלה עבור יצחק אבינו. אליעזר נושא תפילה מעומק הלב, מבקש סימנים מדויקים, ורואה מול עיניו את קפיצת הדרך ואת הנס הגלוי של "הקרה נא לפני היום". אולם, השיא של הדו-שיח מגיע דווקא מפיו של לבן הארמי. לאחר ששמע את השתלשלות הדברים, פולט לבן מבין שפתיו את המשפט: "מה' יצא הדבר".

כיצד מגיעה הכרה אמונית שכזו לאדם כלבן? בדרך צחות אומרים, כי לבן שמע את אליעזר מספר על הנסים הגדולים ועל הצלחת המשימה, ומיד נבהל: "הרי אליעזר עומד לבקש כעת דמי שדכנות הגונים!". כדי להתחמק מתשלום, מיהר לבן להכריז: "מה' יצא הדבר! הקדוש ברוך הוא בעצמו היה השדכן כאן, ולשדכן כזה – אין צורך לשלם"...

אולם מובא בספר "ליקוטי יהודה" (פרשת חיי שרה) מובא בשם כ"ק מרן בעל ה"בית ישראל" מגור זצ"ל, שביאר בשם הגאון רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק, כי מפרשה זו אנו לומדים יסוד עצום: לא רק עצם הזיווג נקצב בשמיים, אלא גם הזמן, השעה וכל הפרטים שמסביב. כאשר מגיע הרגע המדויק, הכל זז במהירות – "לעת ערב", "והשקה נא", קפיצת הדרך – המציאות כולה מתהפכת בשנייה אחת כדי להוציא את השידוך אל הפועל.

כל הורה שהשיא את ילדיו יכול לכתוב ספרים שלמים על הדרמות והתהפוכות שליוו את הדרך. מובא ב'תולדות "דרש משה" שפעם שאלו את פוסק הדור, הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, מדוע אינו מחבר ספר העוסק בענייני אמונה וביטחון. השיב להם רבי משה בפיקחותו: "מה יש לי להוציא ספר? אם אדם יתבונן בחייו שלו ויראה כל כך הרבה השגחה פרטית, הוא יכול לכתוב בעצמו ספר אמונה שלם". ואכן, די להביט בתקופת השידוכים – העליות והירידות, הלבטים והספקות, הרגעים שבהם הכל נראה תקוע לחלוטין, ופתאום, ברגע אחד, הכל נסגר ונחתם.

כאשר מגיע הזמן שנגזר בשמיים, הקדוש ברוך הוא מזיז מערכות שלמות. בספרי תולדות ה"חתם סופר" זצ"ל (כגון "חוט המשולש") מובא שגידל בביתו בחור יתום בשם עזרא. כשהגיע הבחור לפרק השידוכים, עלו הצעות רבות מחלקים שונים, וביניהן הצעה מנגיד חשוב בשם רבי נחמיה. החתם סופר התלבט רבות ולא ידע להכריע. בוקר אחד קם משנתו ואמר: כתוב בתהילים (פו,יז) עשה עמי אות לטובה... כי אתה ה' עזרתני ונחמתני" – "עזרתני" זה עזרא החתן, "ונחמתני" רומז לנחמיה. כך נסגר השידוך במחי יד.

ההשגחה העליונה אינה בוחלת בשום אמצעי. ידוע כי בת פלוני לפלוני, ואם נגזר על בחור להתחתן עם בת עשיר שאינו מוכן להתפשר על נדוניה, הקדוש ברוך הוא יסובב את הגלגל: או שהעני יהפוך לעשיר, או חלילה שהעשיר ירד מנכסיו, והכל כדי שהתנאים יתאימו והשניים יבנו בית נאמן בישראל.

הנהגה זו של "מוליך עיוורים בדרך לא ידעו" מתבטאת לעיתים בצורה נפלאה, כפי שמתועד בספר "מעשה איש" (על הליכותיו של החזון איש). החזון איש סיפר לאחותו (הרבנית קנייבסקי ע"ה, אשת הסטייפלר) כי הגיע אליו יהודי לברר על בחור מסוים עבור בתו. כששאל האב על יראת השמיים של הבחור, השיב החזון איש באידיש: ס'קען זיין בעסער" (יכול להיות טוב יותר). כששאל על שקידתו בלימוד, שוב השיב: "ס'קען זיין בעסער". כך ענה על כל השאלות, כשהוא רומז בעדינות שהבחור אינו מתאים.

והנה, כשיצא היהודי מפתח הבית, אמר למלוויו: "הבנתי מדברי החזון איש שהבחור הזה הוא כליל המעלות, מתמיד עצום וירא שמיים מוכתר! שהרי החיסרון היחיד שהצדיק מצא בו הוא שתמיד יש מקום להתעלות עוד יותר... נו, אין אדם מושלם בעולם, השידוך הזה מתאים לי!". השידוך יצא לפועל, והחזון איש הפטיר בתדהמה: "תראו איך הקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו. הרי מדובר באדם בר דעת, ואמרתי לו דברים מפורשים, אך אם ה' רוצה – הוא משבש את ההבנה, כי מה' אישה לאיש".

עובדה מופלאה זו התרחשה גם אצל הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל, כפי שמובא בספר תולדותיו "בדרך עץ החיים". כאשר הציעו לו את בתו של הגביר הנודע רבי שרגא פייבל פרנק מקובנה, נשלח הגאון רבי זבולון לייב בארי"ט זצ"ל לבחון את הבחור הצעיר בלימוד. רבי איסר זלמן הגיע, ופתח בדברי שבח על חידוש תורה מפורסם של הבוחן. הבוחן שמח מאוד, דיבר איתו בלימוד, והתרשם ממנו כל כך עד שהשידוך נסגר באותו ערב בשמחה עצומה.

לימים, לאחר החתונה, ישבו השניים ושקדו בלימוד. פתאום נזכר הבוחן באותו חידוש תורה ואמר: "נו, כעת כשאנו קרובי משפחה, אמור לי מה דעתך האמיתית על אותו החידוש שלי?". רבי איסר זלמן, באמיתותו המפורסמת, חייך וענה בעדינות: "האמת היא, שגם אז וגם עכשיו – החידוש הזה אינו נכון כלל וכלל, ויש עליו קושיות עצומות מגמרות מפורשות". נדהם הבוחן ואמר: "אם כן, מדוע אז שיבחת אותו כל כך?". השיב לו רבי איסר זלמן: "אני מעולם לא אמרתי שהחידוש נכון! כשהגעתי, אמרתי רק ששמעתי את החידוש והוא 'מעניין מאוד'. אתה, מרוב שהקדוש ברוך הוא רצה שהשידוך יצא לפועל, שמעת באוזניך כאילו אמרתי שזה חידוש נפלא ביותר, והסכמת מיד...". רואים מכאן שכשמגיע הרגע, השם מכוון אפילו את שמיעתם של גדולי התורה כדי שהגזירה תצא לפועל.

כ"ק בעל ה"פני מנחם" מגור זיע"א היה רגיל לומר, שבזמן השידוך הקדוש ברוך הוא מוליך את ההורים כמו סוסים עיוורים, ומסתיר מהם כל חיסרון כדי שלא יפריעו למה שנגזר. פעם הגיע אליו מחותן מתוסכל ואמר: "ראש הישיבה, ביררתי על הבחור ואמרו לי שהוא כמעט 'רבי עקיבא איגר'. סגרנו את השידוך, ורק עכשיו התברר לי שהוא לא מיניה ולא מקצתיה, בקושי יודע ספר".

חייך אליו הפני מנחם ואמר: "דע לך, ארבעים יום קודם יצירת הולד כבר הכריזו על הזיווג הזה. מה עושה הקדוש ברוך הוא כדי שההורים לא יקלקלו בשכלם את הגזירה? נוטל מהם את השכל לזמן מה, וכך קל לפתות אותם שהבחור הוא רבי עקיבא איגר. עכשיו, כשנגמר השידוך, השכל הוחזר אליך. אז במקום להתלונן, תגיד תודה רבה שהשכל שלך חזר".

בזה יובן מנהג העולם, שבמעמד ה"תנאים" מכריזים על "העומדים מצד החתן והעומדים מצד הכלה". הגמרא במסכת ברכות (דף כו, עמוד ב) לומדת מהפסוק "ויעמוד פינחס ויפלל" כי "אין עמידה אלא תפילה". המארגנים רומזים להורים: תגידו תודה שנותנים לכם בכלל לעמוד כאן. התפקיד שלכם הוא רק להתפלל, ואל תחשבו שאתם אלו שמנהלים ומחליטים על העסק, שכן הכל כבר נקבע מראש.

סיפור בעניין זה סיפר רבי משה מאיר ויינבערגער שליט"א זוג הורים עמדו לסגור שידוך לבתם באחד הלילות. פתאום נזכר האב שלא עדכן את חמותו האלמנה, והדבר אינו מכובד. אמרה לו אשתו: "עלה אליה כעת, עשה את עצמך כאילו אתה בא להתייעץ איתה על המשפחה, ותן לה הרגשה טובה שהיא חלק מההחלטה". האב עלה לסבתא, שאל אותה על המשפחה, והיא הפליגה בשבחם עוד מימי שלפני המלחמה.

כשירד האב במדרגות, חכך בידיו בסיפוק וחשב לעצמו: "איזה יופי. אני עבדתי על אשתי, אשתי עבדה על אמא שלה, ואנחנו עבדנו על הסבתא הזקנה... הרי השידוך כבר סגור, ורק באנו לתת לה הרגשה". אך באותו רגע תפס את עצמו ונבהל: "אני עבדתי עליהן? הרי הקדוש ברוך הוא עבד עלי! כבר ארבעים יום קודם יצירת הולד הכל היה חתום וסגור בשמיים, וכל הריצות, הבירורים והטלפונים שלי היו רק כדי לתת לי את ההרגשה כאילו אני זה שעושה משהו".

זהו הלימוד מפרשת חיי שרה ובניין ביתה של רבקה אמנו. בבניין הבית, כמו בכל שעל ושעל בנתיב החיים, עלינו לדעת כי "מה' יצא הדבר". תפקידנו הוא רק להשתדל, להתפלל, ולסמוך על ההנהגה העליונה. "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך, לא יתן לעולם מוט לצדיק".