ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המשיל בכל אשר לו שים נא ידך תחת ירכי. ואשביעך בד' אלוקי השמים ואלוקי הארץ אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו (כד, ב-ג)

שמעתי מאבא מארי זצ"ל שאמר בשם רבו בעל ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זיע"א (בשנת תשט"ו), שהביא בשם תלמידי הבעל שם טוב הקדוש זיע"א: מעשה היה אצל הבעל שם טוב זצ"ל, שבא לכפר אחד אשר לא הכירוהו שם. וכששאלוהו אנשי הכפר מי הוא ומה מעשיו, ענה להם: "שוחט אני". באותו היום היה שם בעל הבית אחד שהיה צריך להכין סעודה, והיו מוכנים אצלו כבר תרנגולים לשחיטה, ורק היה חסר להם שוחט. ביקש בעל הבית הנ"ל מהבעל שם טוב שיבוא לשחוט את התרנגולים. ביני לביני, תוך כדי דיבור, פנה הבעל שם טוב הקדוש אל בעל הבית ואמר לו: "אולי יואיל מר בטובו להלוות לי עשרים גראצער, ואם ירצה השם אחזיר לו למועד הקבוע?". השיב לו בעל הבית והחל לשאול אותו שאלות לרוב: מי אתם? מאיזה כפר באתם? מי הערבים שלכם שתחזירו לי את הכסף? וכדומה.

כששמע זאת הבעל שם טוב, אמר אל בעל הבית": "כשביקשת ממני לשחוט את העוף, והיה זה עניין רוחני שנוגע אל הנשמה, והרבה איסורי תורה חמורים (כמו נבלות וטרפות) תלויים בה – לא עשית שום שאלות וחקירות. תיכף ומיד כששמעת ששוחט אני, היה זה מספיק ודי לך, ולא חקרת איזה שוחט הוא, האם יש בו יראת שמים ותוכו כברו, אלא הייתי נאמן אצלך לאיש כשר. אך כשנוגע הדבר לכמה פרוטות גשמיות, נתהפך הגלגל ונעשיתי איש רמאי בעיניך שצריך לבדוק אחריו? לא זה הדרך ישכון אור! אלא צריכים לדקדק בדבר הנוגע לעניין רוחני הרבה יותר מאשר לדבר גשמי".

והנה, אצל אברהם אבינו עליו השלום, באמת המציאות הייתה ישרה ומדוקדקת כראוי. שנאמר בפסוק: "ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו". הפירוש הוא שאליעזר היה איש נאמן ובטוח לחלוטין אצל אברהם עליו השלום, והיה ממונה ואחראי על כל רכושו וכל ענייניו הגשמיים, ואברהם סמך עליו בעיניים עצומות בכל הממון.

אך כאשר הגיע הדבר לצורך רוחני עליון – לבחור אישה ליצחק שתקים את עמודי בית ישראל – אזי לא סמך על נאמנותו הגשמית, ואמר לו: "שים נא ידך תחת ירכי ואשביעך". פירוש הדבר, שאברהם אבינו עליו השלום לימד אותנו שעל דבר הנוגע לנשמה ולרוחניות לא מסתמכים על נאמנות שבשגרה, אלא יש להצריך שמירה מעולה, דקדוק מוחלט ושבועה חמורה. ודו"ק.