ואברך את ד' אלוקי אדני אברהם אשר הנחני בדרך אמת לקחת את בת אחי אדני לבנו (כד, מח)

אליעזר עבד אברהם מודה להקדוש ברוך הוא על שהנחה אותו ב"דרך אמת" למצוא את השידוך הראוי ליצחק אבינו. אליעזר מבין שהדרך הנכונה, דרך האמת שהקימה את בית המדרש הראשון של עם ישראל, איננה בנויה רק מיגיעת התורה והתעללות רוחנית מנותקת. הדרך האמיתית, הדרך שמשלבת את יצחק ואת רבקה, היא דרך שמחברת יחד את התורה יחד עם גמילות החסדים.

עולם התורה ועולם הישיבות נמדדים לעיתים קרובות ברמת ההתמדה, בגאונות ובחריפות ההלכתית. אך אמר לי אבא מרי זצ"ל, ששמע סיפור שמספר על אברך צעיר, שבשנות בחרותו בישיבה היה ידוע בלב הטוב שלו ובטוב עין. הוא לא היה החריף ביותר או בעל הכישרונות הבולטים ביותר בלימוד, אך הוא השקיע את כל כולו בעזרה לבחורים אחרים, בהקשבה ובתמיכה. לאחר חתונתו, ביקש האברך להתקבל כאחד מן הלומדים ב"כולל חזון איש" המפורסם בבני ברק.

מנהל הכולל, שראה את רשימת הלומדים ואת האופי של המקום, סירב לקבלו וטען שאין מקום פנוי בשבילו. כשנודע הדבר למרן החזון איש, הוא שלח מיד לקרוא למנהל הכולל וביקש להכניס את האברך אל שורות הלומדים.

תמה המנהל ופנה אל החזון איש: "רבינו, והלא הכולל מיוסד לאברכים גדולי תורה, 'לייבן' – אריות בלימוד! איך יש מקום לאברך פשוט כזה בכולל חזון איש"?

השיב לו החזון איש תשובה שמגדירה את מהות היהדות: "בכולל צריכים אברך שהוא יהיה הדמות של 'מתמיד בתורה', ובכולל צריכים גם אברך שהוא יהיה הדמות של 'עשיית חסד'. אם לאו, אין זה 'כולל' – שצריך לכלול בתוכו תורה וגמילות חסדים".

מרן החזון איש עצמו היה שילוב נפלא ויחיד בדורו של יגיעת התורה הגדולה ביותר יחד עם מפעל עצום של להחיות אנשים ולשמחם. הגאון המפורסם רבי חיים ברים זצ"ל, שהיה בן בית אצלו, סיפר שזכה לראות במו עיניו את החביבות העצומה שהייתה לחזון איש בשעת קיום מצווה פשוטה של הכנסת אורחים.

פעם אחת נשאר רבי חיים ברים, שהיה אז בחור צעיר, בבני ברק בשעה מאוחרת בלילה. האוטובוס האחרון לירושלים כבר יצא, והוא נאלץ להישאר ללון בבית החזון איש. ומי עסק באכסניה ובאירוח של הבחור הצעיר? החזון איש בעצמו, יחד עם גיסו מרן הסטייפלער (רבי יעקב ישראל קנייבסקי) ואשתו של הסטייפלער, שהייתה אחותו של החזון איש.

הסטייפלער ואשתו סחבו בגופם את המזרון ואת כלי המיטה, והחזון איש הלך לפניהם עם פנס להראות להם באיזה מקום בדיוק להניח את המזרון. לאחר מכן, החזון איש בעצמו ניגש והביא לרבי חיים ברים קערה עם נטלה כדי שיוכל ליטול ידיים בבוקר ליד המיטה.

רבי חיים ברים, שהיה בחור צעיר, לא יכול היה לסבול את הכבוד הגדול הזה שגדולי הדור משרתים אותו. הוא החל להתנגד, זז הצידה ורצה להתערב ולעשות זאת בעצמו. הביט בו החזון איש ואמר לו משפט מדהים: "היכן שמענו שהאתרוג יאמר דעות מה לעשות איתו?... עכשיו אתה 'חפצא דמצווה' (חפץ של מצווה), אל תתערב, אנו מקיימים בך מצווה".

בבוקר, החזון איש בעצמו הכין לו פת שחרית. כשישב הבחור הצעיר וסעד, שכב החזון איש כדרכו על הספסל בשל חולשתו, ולמד מסכת מקוואות ביגיעה עצומה. רבי חיים ברים סיפר לימים, שבאותה סעודת בוקר פשוטה הוא הרגיש התרוממות רוח עילאית וקדושה כזו, שמאותו טעם של יום טוב, הוא כמעט טעה ואמר "יעלה ויבוא" בברכת המזון... כך ידע החזון איש לתת טעם של יום טוב לכל יהודי, יהיה מי שיהיה.