יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ (יח, ד)

נקדים לבאר את הפסוק בסיפור שסיפר כ"ק אדמו"ר מהר"ש מבאבוב זצ"ל, שראה רשימה בדפי הש"ס שהיה שייך להרה"ק רבי אייביש מפראנקפורט זצ"ל.

וכתוב שם בצד הדף, שבאותו הדור היה קצב אחד, ובאיזה זמן לא היה אפשר להשיג בשר כשר בעירם. שלחו את הקצב להביא בשר כשר מעיר אחרת, ומכיוון שהקצב לא היה מן המדקדקים במצוות וחששו שמא יביא בשר טרפה, שלחו עמו את השוחט שישגיח על מעשיו. לאותו קצב היתה הנהגה אחת שהקפיד עליה בכל תוקף, והיא הלכת נטילת ידיים.

במהלך הדרך תקף את הקצב רעב גדול והוא ביקש לאכול. אמר לו השוחט שימתין עוד כשעתיים עד שיגיעו אל העיר ושם יאכל כדין. השיב הקצב שאינו יכול להמתין, ובקצה היער הסמוך ישנה באר מים שבה יוכל ליטול את ידיו. הזכיר לו השוחט שישנה סכנה גדולה להיכנס אל היער מפני הרוצחים והשודדים המצויים שם, אך הקצב התעקש, ביקש מהשוחט להמתין לו על הדרך ונכנס אל היער.

לאחר זמן קצר שמע השוחט קולות מאבק. הוא מיהר לחזור אל העיר כדי להזעיק עזרה, וכשחזרו האנשים אל היער מצאו את הקצב כשהוא הרוג. התברר שלאחר שנטל את ידיו כדין, התנפלו עליו השודדים והרגוהו.

באותו הלילה ישב רבי אייביש בביתו ולמד תורה. בעיצומו של לילה שמע דפיקות על דלתו, וכששאל מי הדופק, ענה הקצב: אני באתי מעולם האמת. רבי אייביש נרעד ושאל אותו כיצד הוא אומר שהוא מעולם האמת והרי הוא עודנו חי, ואז סיפר לו הקצב את כל המאורע שאירע עמו ביער וכיצד נהרג.

הוסיף הקצב וסיפר, שכאשר עלה לבית דין של מעלה דנו אותו לחובה על שלא שמע לאזהרת השוחט ונכנס למקום סכנה. ומצינו כעין זה בדברי הרה"ק מקאמארנא זצ"ל, שאילו היינו יודעים את גודל הצער שיש לנשמה כאשר אין מדקדקים בענייני נטילת ידיים, היינו נזהרים בזה ביותר ולא היינו יושבים לאכול עד שהיינו לומדים שוב את כל הלכות נטילת ידיים, ובמקום סכנה ופיקוח נפש הרי יכול היה לכרוך ידיו במפה ולא לסכן את עצמו. אולם בית דין של מעלה פסקו, שמכיוון שרבי אייביש נמצא בעולם הזה, הרי שכל פסק שיפסוק רבי אייביש פה למטה, יתקבל ויסכימו עמו בשמים. לכן בא הקצב אל ביתו לקבל את פסק דינו.

רבי אייביש חשד שמא רוח שקר מדברת אליו, ואמר לקצב: הנה אני מתקשה זה כמה ימים בביאור דברי התוספות כאן במסכת, עלה נא למרום והבא לי משם תירוץ לקושייתי, ואז אדע כי אמת בפיך. הלך הקצב ולאחר זמן מה חזר והביא עמו תירוץ מיושב היטב. שמע רבי אייביש את הדברים, פסק את פסקו לזכותו של הקצב, והלה חזר למקומו בגן עדן.

על פי מעשה זה מובנים דברי הכתוב: "יקח נא מעט מים" – כאשר האדם לוקח מים ומקפיד על הלכות נטילת ידיים כדת וכדין, אזי הוא זוכה ל"והשענו תחת העץ" – שיכול הוא להישען על התורה הקדושה שנקראת עץ החיים, ועל ידי זה יזכה לחלקו בעולם הבא, לאכול מפריה וליהנות מזיוה כדין וכראוי.