ותצחק שרה בקרבה לאמור: אחרי בלתי היתה לי עדנה, ואדוני זקן בראשית (יח, יב)

מיד לאחר מכן, הקדוש ברוך הוא פונה לאברהם אבינו ואומר: "למה זה צחקה שרה...", ואז מגיע משפט המפתח, שהוא יסוד האמונה היהודית לדורות עולם: היפלא מה' דבר? (שם, י"ד). המשפט הזה מלווה אותנו בכל תחנה בחיים. אנו משננים אותו בעתות קושי ובשעות צרה. אך אם נתבונן פנימה אל תוך הלב, כמה פעמים קורה לנו – בשר ודם – שכאשר הישועה מתעכבת והמצב נראה קשה, אנחנו חלילה נופלים לייאוש? הראש האנושי שלנו אומר: "הרי המצב כה מורכב, אין לזה שום סיכוי בדרך הטבע. מאיפה בכלל יכולה לצמוח כאן ישועה"?

מובא במסכת סנהדרין (צז.) "שלשה באין בהיסח הדעת, אלו הן: משיח, מציאה, ועקרב". חז"ל מלמדים אותנו שהדברים הגדולים באמת, והישועות האמיתיות, מגיעים דווקא מאיפה שהאדם בכלל לא חושב, לא מתכנן ולא מצפה. כשאדם מסיח את דעתו מחשבונות הטבע המצומצמים ומביט רק לשמיים – משם צומחת הישועה בהפתעה מוחלטת. וכדי להבין איך זה נראה, כדאי לשמוע את הסיפור המשעשע הבא: בעיירה אחת חייתה אישה מבוגרת, אלמנה צדקנית ותמימה, אך ענייה מרודה. היא הגיעה למצב של חרפת רעב ממש, ולא היה לה אפילו פירור לחם יבש בבית. מתוך צערה, היא יצאה אל המרפסת, נשאה את עיניה לשמיים וקראה בבכי "ריבונו של עולם! אני יודעת שאתה כל יכול ושבידך המפתח לכל טוב. אנא, שלח לי כיכר לחם אחת כדי שאוכל להחיות את נפשי".

ברחוב ממול התגורר שכן שלא זכה עדיין למאור האמונה, ואדרבה – הוא תמיד חיפש דרכים לנסות להוכיח לה שאין תועלת בתפילותיה. הוא שמע את קריאתה השבורה והחליט לנצל את ההזדמנות כדי להתל בה. הוא מיהר אל המאפייה, קנה כיכר לחם גדולה וטרייה, טיפס בשקט על גג ביתה, ושלשל את הלחם דרך פתח הארובה הישר אל תוך המטבח שלה.

האישה נכנסת למטבח ולפתע היא רואה לחם חם וטרי שהגיע משום מקום! היא התמלאה בשמחה עצומה, הרימה ידיה לשמיים והחלה להודות בהתרגשות: "תודה לך ה'! אתה שומע תפילת כל פה! שלחת לי לחם מן השמיים".

השכן, שהמתין בחוץ כדי לראות את תגובתה, נכנס מיד פנימה בחיוך ניצחון ואמר לה: "תגידי לי, על מה את מודה לאלוקים? את לא מבינה שאין כאן שום נס? אני שמעתי אותך, אני הלכתי למאפייה, ואני זה שזרקתי לך את הלחם מהגג"?

האישה הצדקנית הביטה בו בשלווה, ואז נשאה שוב את עיניה למרום ואמרה בחיוך "ריבונו של עולם, כמה גדולה ההשגחה שלך! לא רק ששלחת לי לחם חם וטרי, אלא אפילו גרמת לזה שאינו מאמין לשלם עליו מכספו, ולטרוח להביא לי אותו בשליחותך עד הבית".

"היפלא מה' דבר", מבאר המלבי"ם "כי חוקי הטבע סודרו מאתו, והרוצה בדבר יבטל החוק ויעשה כרצונו, ואין דבר נפלא ונסתר מכוחו".

חוקי הטבע אינם מנהלים את הקדוש ברוך הוא, אלא הוא זה שסידר אותם, וממילא כשהוא רוצה להושיע את האדם – הוא מבטל את החוק ועושה כרצונו ברגע אחד. וכך גם מובא במדרש תנחומא (פרשת וארא, סימן א) "ישועתו של הקדוש ברוך הוא כהרף עין".

ובילקוט שמעוני על פרשתנו (בראשית, רמז פב), חז"ל מביאים משל מדהים שממחיש בדיוק את חידוש הנעורים של שרה ואת האפשרות להפוך את המציאות מן הקצה אל הקצה: "רבי יודן בר רבי סימון אמר: משל לאחד שהיו בידו שני קופליות (כלי מתכת שבורים), הוליכן אצל נפח, אמר ליה: יכול אתה לתקנם? אמר ליה: לבראתן כבתחילה אני יכול, ולתקנם איני יכול?! כך, לבראתן כבתחילה אני יכול, ולהחזירן לימי נערותן איני יכול"?

בורא עולם שיצר את האדם ואת הטבע כבתחילה, ודאי יכול לשנות את הטבע ולהחזיר את שרה לימי נערותה, וודאי יכול לשנות את המצב של כל אחד מאיתנו. הקדוש ברוך הוא אינו מוגבל לחשבונות ולחוקי הטבע שלנו.

כדי לחיות את הדרגה הזו, מסופר על הסבא מנובהרדוק, שהיה צריך פעם לנסוע בדחיפות ברכבת למחוז חפצו לצורך הקמת אחת הישיבות שלו. הוא הגיע לתחנת הרכבת, התיישב על הספסל והמתין. ישב לידו אדם שהכיר אותו, ראה אותו יושב רגוע ושלו, ושאל אותו: "ילמדנו רבנו, האם יש לכבודו כסף בכיס לקנות כרטיס נסיעה"? הביט בו הסבא ואמר בפשטות: "לא, אין בידי אפילו פרוטה אחת".

החבר נבהל ואמר לו: "אם אין לך כסף, הכיצד אתה חושב שתוכל לנסוע ברכבת? הרי הרכבת תיכף מגיעה".

ענה לו הסבא מנובהרדוק בשלווה: "אל דאגה, יש עוד זמן עד שהרכבת תגיע, ואני בוטח בה' יתברך שיהיה לי כרטיס".

הדקות נקפו, השעון תקתק, והנה נשמעת שריקת הקטר. הרכבת הגדולה נכנסת לרציף, הנוסעים מתחילים לעלות, והסבא עדיין יושב על הספסל בלי שום כרטיס בכיס. אותו חבר כבר איבד את הסבלנות, ואמר לסבא בקול: "נו, מאין לך הביטחון הזה?! וכי עם 'ביטחון' אפשר לשלם לקופאי של הרכבת?! הרכבת כבר כאן".

הסבא מנובהרדוק לא זז ולא נבהל. הוא הביט ברכבת ואמר לחברו משפט שמרעיד את הלב "אתה חושב שהקדוש ברוך הוא צריך קודם כל לברוא לי כסף, ואז שאני אלך לקופה, אעמוד בתור ואקנה כרטיס? בורא עולם הוא כל יכול! אם הוא רוצה שאני אהיה על הרכבת הזו – יש לו אינספור דרכים אחרות להעלות אותי אליה".

עוד הוא מדבר, ולפתע רץ לעברם אדם עשיר, שהיה מבוהל לחלוטין. הוא הבחין בסבא מנובהרדוק, ניגש אליו במהירות ואמר: "רבי! קניתי כרטיס למחלקה הראשונה ברכבת הזו, אבל הרגע קיבלתי הודעה דחופה שאני חייב לבטל את הנסיעה ולהישאר בעיר. חבל שהכרטיס ילך לאיבוד, אנא, קח את הכרטיס וסע במקומי".

הסבא לקח את הכרטיס, החזיק אותו בידו, הביט בחברו ההמום ואמר לו בחיוך: "אתה רואה? בשביל שהסבא מנובהרדוק יסע ברכבת, הקדוש ברוך הוא לא היה צריך לשלוח אותי לקופה. הוא פשוט דאג שהקופה תרוץ אליי עד לספסל".

וזהו "היפלא מה' דבר". וכפי שאומר הפסוק בשמואל א' (יד, ו) "כי אין לה' מעצור להושיע ברב או במיעט". כשאנחנו עומדים מול קושי בחיים – אם זה בענייני פרנסה, בשידוכים, בבריאות או בחינוך הילדים – הטבע האנושי שלנו הוא להתחיל לעשות "חשבונות". אנחנו מנסים להכתיב לקדוש ברוך הוא מאיזה כיוון לקנות את הכרטיס ומאיזה ארובה לשלשל את הלחם. אבל התפקיד שלנו הוא לעשות כמעשה האלמנה הצדקנית וכמעשה הסבא מנובהרדוק – להשליך את יהבנו על ה', לדעת שלבורא עולם יש אינספור דרכים נפלאות ובלתי צפויות להושיע אותנו, למעלה מכל היגיון אנושי ובהיסח הדעת לחלוטין.