וירא אליו ד' באלוני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם היום (יח, א)

מדוע התורה צריכה לפרט היכן בדיוק ישב אברהם – "באלני ממרא", כיצד ישב – "והוא ישב פתח האהל", ובאיזה זמן ביום – "כחם היום"? אלא בהנהגת השם יתברך ישנה השגחה פרטית מדוקדקת על כל פרט ופרט בעולם. הכל מחושב ומכוון מלמעלה, ואין שום דבר שנעשה לחינם או "בלי חשבון".

כפי שמובא במדרש (בראשית רבה מב, ח) על הלשון "באלני ממרא" "אמר רבי יהודה: ממרא היה אוהבו של אברהם... ובשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם למול, הלך אברהם והתייעץ עם שלושת אוהביו. אמר לו ענר: אתה בן מאה שנה ואתה הולך ומצער את עצמך? אמר לו אשכול: אתה הולך ומסמן את עצמך בין שונאיך? אמר לו ממרא: אלוהיך שהצילך מכבשן האש ומלכים ומרעב, ואתה אינך שומע לו למול?! אמר לו הקדוש ברוך הוא לממרא: אתה נתת לו עצה למול – חייך שאיני נגלה אליו אלא בפלטין שלך, הדא הוא דכתיב: וירא אליו ד' באלוני ממרא".

הקדוש ברוך הוא רצה לשלם שכר מפורש לממרא על כך שנתן לאברהם עצה טובה ותמך בו לקיים את מצוות המילה בלי פחד.

גם הביטוי "כחם היום" נועד, כפי שמובא בגמרא (בבא מציעא פו ע"ב), כדי להקשות על אברהם ולאפשר לו להראות את גודל נאמנותו ומסירותו: "הוציא הקדוש ברוך הוא חמה מנרתיקה כדי שלא יטריחוהו אורחים".

והלשון "והוא ישב" מובאת במדרש (בראשית רבה מח, ז) כסימן לדורות: "אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה סימן לבניך. מה אתה יושב ושכינה עומדת – כך בניך עתידין להיות יושבין ושכינה עומדת על גביהן, כשישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וקורין קריאת שמע והן יושבין לכבודו, והוא עומד עליהם".

כמו כן, דקדק הכתוב בלשון "וירא" – שהרי אברהם אבינו היה שרוי בצער המילה, ובכל זאת ישב וחיכה בכיסופים ובהשתוקקות גדולה לקיים את מצוות הכנסת אורחים.

כאן עלינו להתבונן בהנהגתו של אברהם אבינו. הוא עמד בכל עשרת הניסיונות הקשים, והיה המאמין הגדול ביותר. אם כן, מדוע בכלל הוצרך ללכת ולשאול בעצת אוהביו בעניין המילה?

המפרשים מיישבים קושי זה ומסבירים שאברהם אבינו לא הלך לשאול חלילה האם לקיים את ציווי השם, אלא השאלה שלו הייתה דומה למושג שאנו מכירים כיום כ"חוזר בתשובה". אברהם ידע שאם האנשים סביבו ישמעו שהם צריכים למול את עצמם – אף אחד לא ירצה לשמוע לו או להתקרב לדרך השם, והוא יאבד את מפעל חייו של קירוב הרחוקים. לכן שאלתו הייתה: האם לקיים את מצות המילה כעת, או להמתין עד סמוך למיתתו כדי שלא להפסיד את בעלי התשובה? על כך השיבו לו ענר ואשכול שעדיף לחכות, אך ממרא אמר לו: מצווה שהקדוש ברוך הוא אמר לך לעשות – עשה מיד, בלי קושיות ובלי חשבונות, והקדוש ברוך הוא כבר יסובב את הדברים לטובה.

בדרך צחות, נהג רבי יעקב גלינסקי זצ"ל לומר, שכל הצרות בעולם מגיעות רק בגלל מקושיות ומשאלות:

אם הקדוש ברוך הוא היה אומר לאברהם אבינו לשחוט את בנו יצחק, ואברהם היה מתחיל לשאול שאלות – "מי אתה מתכוון, איזה בן? אולי את ישמעאל?", הוא הרי היה נפטר מיד מכל הצרות של הניסיון הזה. אלא שהרעיון האמיתי שממרא נתן עליו עצה הוא: מה שהקדוש ברוך הוא מצווה – עושים בלי שום חשבונות ושאלות.

היה אדם אחד שהתלונן בפני חברו שכל התוכניות שהוא מתכנן למהלך היום שלו מתהפכות לחלוטין, והכל קורה בדיוק הפוך ממה שתכנן מראש. שמע זאת אביו של אותו אדם ואמר לו: "אינני מבין על מה אתה מתלונן. הרי התוכנית שלך מתאימה בדיוק לתוכנית שתכננו!". הבת שעמדה בצד לא הבינה את דברי הסבא ואמרה: "מה אבא מדבר? הרי הוא תכנן תוכניות והכל הלך הפוך!". הסביר לה האב ואמר: "האבא הגדול – הקדוש ברוך הוא – מתכנן תוכנית לכל יום ויום, ואנחנו רוצים תוכניות אחרות. אם התוכנית שאנחנו עושים זוהי התוכנית המקורית, אז הכל בסדר. אבל ברגע שאנחנו משנים את התוכנית של הקדוש ברוך הוא ורוצים לנהל את העולם לפי החשבונות שלנו – אז אנחנו מתחילים להתלונן שהכל הולך הפוך".

הלימוד הגדול הוא, שכאשר אדם מבין שהכל מנוהל בהשגחה פרטית עליונה ופועל בתמימות לפי רצון השם בלי להתחכם ובלי לעשות "חשבונות", הוא זוכה לראות כיצד התוכנית האלוקית מובילה אותו אל הטוב ביותר.