והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו (יח, ח)

בביאור פסוק זה שמעתי מידיד הרב ר' יודל הכהן שטראסער שליט"א בשם הגאון רבי עקיבא סופר, בנו של הגאון רבי שמעון סופר. אברהם אבינו היה רגיל ומסור בכל מאודו למצוות הכנסת אורחים. כאשר הגיעו אליו שלושת האורחים בעיצומו של היום החם, ביקש מהם לשבת תחת צל האילן.

במסכת סופרים (פרק כא, הלכה ט) מובא בדברי חז"ל כי אברהם אבינו היה גבה קומה ביותר ונחשב כענק בין אנשים, ולשון חז"ל שם היא: "האדם הגדול בענקים זה אברהם". למילה "תחת" בלשון המקרא ישנם שני פירושים: הפירוש הראשון והפשוט הוא תחת דבר מה, והפירוש השני הוא "במקום", כפי שמצינו בביטוי "עין תחת עין".

יסוד זה מובא ב'הדר זקנים' לבעלי התוספות: "והוא עמד עליהם תחת העץ. יש אומרים: במקום עץ להגן עליהם לעשות להם צל, כי אברהם גדול היה בענקים".

מתוך דברים אלו למדנו כי מאחר שאברהם אבינו היה גבוה מאוד כענק, הוא פרס את ידיו הרחבות מעל האורחים כדי לסוכך עליהם מפני השמש היוקדת. הוא עמד מעליהם במקום העץ כדי לשמש להם כצל, ובחר לשהות תחת השמש הקופחת ולסבול את חום היום, ובלבד שלאורחים תהיה מנוחה ונוחות. בכך הגיעה לשיאה מידת הכנסת האורחים שלו, שהיה מוכן למסור את גופו ממש עבור שלוותם של זרים.

מכאן יש ללמוד מהי מסירות אמיתית למען הזולת, וכיצד גדולי ישראל ידעו לבטל את נוחותם ואת כבודם העצמי כדי למנוע צער או בושה מחבריהם.

מידה מופלאה זו מצינו במעשה המפורסם על הצדיק רבי ישעיה מקרעסטיר זצ"ל, המובא גם על הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל. באחת הסעודות ישב אל השולחן עני אחד שלא היה רגיל בכללי הנימוס, ובמהלך הארוחה החליקה ידו והפכה את כוס היין על המפה הלבנה והיקרה. באותו הרגע השתרר שקט בחדר והעני נתמלא בושה גדולה.

רבי ישעיה מקרעסטיר, שהבחין מיד במצוקתו של האורח, הניף את ידו בתנועה מכוונת, הפך את כוס היין שלו עצמו על המפה, ואמר לנוכחים בצחוק שהשולחן כנראה אינו יציב דיו ולכן הכוסות נשפכות. במעשה זה הסיר הצדיק את תחושת הבושה מעל העני, והראה שהוא מוכן ללכלך את בגדיו ומקומו ובלבד שלא לבייש יהודי אחר.

הנהגה זו בדיוק מסופרת גם על הגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל. פעם אחת התלווה אל בחור שהוצרך ללכת לפגישה אצל פסיכולוג. בעודו ממתין במקום, הבחין רבי אברהם באברך מוכר המסתובב במסדרון. הוא הבחין מיד באותות המבוכה על פניו של האברך, שהתבייש בכך שיראו אותו במרפאה זו.

כדי להסיר את תחושת הבושה ולשמור על כבודו של האברך, מיהר רבי אברהם לגשת אליו ואמר לו בלשון זו: אנא ממך, אל תספר לאף אחד שראית אותי כאן היום, כדי שלא יהיו לי בושות.

במילים אלו הפך רבי אברהם את עצמו לזה שנזקק כביכול לעזרה, ובכך הסיר לחלוטין את המבוכה מעל האברך והציל אותו מאי נעימות. זוהי דרכם של גדולי ישראל, שידעו לחשוב על טובת הזולת, למסור את כבודם, ולשמש מגן ומחסה לחבריהם בדיוק כפי שעשה אברהם אבינו תחת השמש באלוני ממרא.