וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם ואברהם שב למקומו (יח, לג)

לכאורה, אברהם אבינו נחל כישלון חרוץ. הוא ביקש, התחנן, ירד מחמישים צדיקים לעשרה – ובסופו של דבר, אף לא עשרה צדיקים נמצאו, וסדום נהפכה. אדם רגיל שהיה משקיע כוחות תפילה כה עצומים ומגלה שהם לא הועילו, היה נופל לייאוש, לעצבות ואולי אף להרמת ידיים. אך מה נאמר על אברהם "ואברהם שב למקומו". מובא ב"תפארת שלמה "וילך ה' וגו' ואברהם שב למקומו. רצונו לומר, אף על פי שהלך הקדוש ברוך הוא ממנו, ולא הועיל בתפלתו כלום על סדום, אף על פי כן 'אברהם שב למקומו' להתפלל על בני ישראל, לומר 'ואברהם עודנו עומד' בתפלה על עמו בני ישראל. וכן נכון לכל איש ישראל, אף על פי שרואה שאין תפלתו מועלת, אף על פי כן אל ימנע מן הרחמים להעתיר אל ה' תמיד".

אברהם אבינו מלמד אותנו יסוד: יהודי אף פעם לא מפסיק להתפלל. גם אם נראה לך שהתפילה הקודמת לא הועילה, גם אם נראה שמידת הדין מתוחה – אל תימנע מן הרחמים. אברהם חזר מיד ל"מקומו" של עולם, לעמוד בתפילה על בני ישראל.

מניין נובע הרצון של אדם להפסיק להתפלל? מניין מגיע הזלזול בתפילה? במסכת ברכות (ו:) מובא "אמר ליה ההוא מרבנן לרב ביבי בר אביי, ואמרי לה רב ביבי בר אביי לרב חנין בר רבא: מאי דכתיב 'כרום זלת לבני אדם'? אמר ליה: אלו דברים שעומדים ברומו של עולם, ובני אדם מזלזלין בהן". ובפירוש רש"י שם: "דברים שעומדים ברומו של עולם – כגון תפילה, שעולה למעלה, ובני אדם מזלזלים בה".

מה בדיוק עומד ברומו של עולם? התפילה שלי? ממה מורכבת התפילה של האדם הפשוט? הרי היא מורכבת מהודאה, מבקשות פשוטות של יום-יום, ולפעמים לצערנו גם מחטאים ושטויות שמסיחים את דעתנו. האם זה מה שעומד ברומו של עולם? התשובה היא: כן. התפילה שלך, כמו שאתה, היא הדבר שעומד ברומו של עולם. הזלזול של האדם בתפילה נובע מהזלזול שלו בעצמו. אדם אומר לעצמו: "מי אני ומה התפילה שלי כבר שווה לפני מלך מלכי המלכים?". אומרים לו חז"ל: תיזהר! אל תזלזל בעצמך, וממילא תחשיב יותר את תפילתך. ברגע שתבין שהדיבור שלך מרעיש עולמות למעלה, אתה לא תתייאש.

הפסוק אומר "ואברהם שב למקומו". הלשון "שב" מורה על יישוב הדעת. אברהם חזר לתפילתו ביישוב הדעת מוחלט, מתוך אמונה שלמה, ולכן הוא לא התייאש.

ובדרך רמז המילה יאו"ש בגימטריא 317 אדם שמתייאש מראה שהוא חושב שהוא לבד בעולם, שהכל תלוי רק בנסיבות הטבעיות. אך אם האדם מוסיף למצב הזה עוד מספר 1 המייצג את אלוקים אחד, המבין שיש מנהיג לבירה – המספר הופך ל318 שזו בדיוק הגימטריא של המילה ישו"ב (יישוב הדעת). ברגע שיש אמונה באחד, האדם נרגע, יש לו יישוב הדעת והוא מסוגל להמשיך להתפלל ולפעול. זה היה הכוח של אברהם אבינו שלא התייאש לעולם.

האמונה הזו צריכה להיות אמיתית, חיה ונושמת, ולא רק סיסמה נוחה.

בספרים מובא מעשה ביהודי אחד שבא לשאול את מרן ה"חזון איש" זצ"ל: "האם מותר לי ללוות כסף מאנשים, על סמך זה שיש לי אמונה ובטחון מלא שהקדוש ברוך הוא ימציא לי כסף ויעזור לי לשלם"?

ענה לו החזון איש בטוב טעמו ודעתו: "אם יבוא אליך יהודי אחר, יבקש ממך הלוואה, ויגיד לך: 'תלווה לי, ואני אשלם לך בזכות האמונה שיש לי בה'' – האם אתה תסכים להלוות לו על סמך זה? אם התשובה היא שאתה תסכים ותבטח באמונה שלו, אז גם לך מותר לקחת הלוואה כזו. אך אם אתה תהסס לגביו, הרי שגם האמונה שלך בעצמך חלשה, ואל תלווה בצורה כזו". אמונה צריכה להיות כלי ישר ואמיתי, לא רק כשזה נח לנו.

עוד סיפרו על יהודי שבא בלב נשבר לחזון איש ואמר לו בדאגה עמוקה: "אני צריך לחתן את ילדיי, ואין לי מושג מאיפה תהיה פרנסה והוצאות החתונה. הרי חז"ל אמרו 'לאו בכל יומא מתרחיש ניסא' (לא בכל יום מתרחש נס)". הביט בו החזון איש ואמר לו: "אל תדבר ככה. אל תקרא את המשפט ברצף. שנה את הפיסוק ותאמר כך 'לאו! בכל יומא מתרחיש ניסא' (לא נכון! בכל יום ויום מתרחש נס!). כל יום מביא איתו את הנס הייחודי שלו, ובלי ניסים יומיומיים – יהודי פשוט אינו יכול לחיות".

אנו למדים מאברהם אבינו: גם כשנראה שהכל הולך הפוך, אנו שבים אל מקומנו – אל יישוב הדעת, אל האמונה היומיומית בניסים, ואל התפילה שעומדת ברומו של עולם, מתוך ידיעה שהקדוש ברוך הוא שומע כל מילה ומנהיג את עולמו ברחמים.