ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך. יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ (יח, ג-ד)

מובא בדברי יחזקאל שבמסכת בבא מציעא (דף פו עמוד ב) וברש"י מובא: הוא סבר שהם ערביים שמשתחווים לאבק שברגליהם, ולכן הקפיד לבקש מהם לרחוץ את רגליהם לפני כניסתם לאוהל, כדי שלא להכניס עבודה זרה לביתו.

ויש להתבונן בזה, מהי העבודה הזרה המוזרה הזו להשתחוות לאבק דרכים?

את הביאור לכך אנו מוצאים בדברי הנביא יחזקאל (פרק כז, פסוק כא) האומר: "ערב וכל נשיאי קדר המה סוחרי ידך". הרי לנו שהמילה "ערביים" פירושה גם סוחרים. דרכם של סוחרים, הנודדים ביבשה ובים, לנוע ממקום למקום בדרכים עקלקלות ומלאות אבק. מתוך המרוץ התמידי הזה, עלול הסוחר לדמות בנפשו כי כוחו, חריצותו וזריזותו לכתת רגליים בדרכים מעלות אבק, הם אלו שמביאים לו את עושרו והצלחתו. זוהי עבודה זרה מודרנית של "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". הסוחר משתחווה לאבק – הוא מייחס את כל חילו והצלחתו להשתדלות הגשמית שלו, ושוכח את השגחתו הפרטית של בורא עולם.

לכן בא אברהם אבינו, עמוד החסד והאמונה, ואומר להם: אנא, "רחצו רגליכם" – תרחצו ותנקו את עצמכם מאותה תפיסה מוטעית של עבודה זרה לאבק, "והשענו תחת העץ" – תבינו שאין לאדם על מי להישען, אלא על אבינו שבשמים שהוא הנותן כוח לעשות חיל. ואולי זו הסיבה שצדיקים גדולים לאורך הדורות נהגו לצאת ליערות וללמוד תורה בין האילנות, שכן שם, הרחק משאון המסחר והעיר, קל יותר להפנים את האמונה התמימה שהכל מושג אך ורק בגזירת שמים.

אם נעמיק ברמז, המילה אב"ק היא ראשי תיבות של אות ברית קודש. אברהם אבינו ראה לפניו אנשים שסברו שהם מתוקנים לגמרי בעניינים אלו ומרגישים "מסודרים" מבחינה רוחנית, עד שהעזו ללכת בחוץ גם ביום שבו הוציא הקדוש ברוך הוא חמה מנרתיקה. אברהם ביקש לבחון את האמונה שלהם בתוך הגשמיות, ולכן האכילם בן בקר רך וטוב, כדי לבדוק כיצד הם מתנהגים ועובדים את השם דווקא מתוך עולם החומר והאכילה.

ההכרה הזו, שהכל מאיתו יתברך וכל כסף שברשותנו תלוי ברצונו, מזכירה לנו סיפור נפלא שסיפר הרה"ק רבי יעקב מספינקא זצ"ל. פעם הגיע האדמו"ר למקום מסוים, והחסידים נהרו אליו עם פתקי ברכה (קוויטלאך) וצירפו אליהם, כמנהג החסידים, מעות פדיון נפש. לאחר שעות ארוכות נאסף סכום כסף נכבד אצל הרבי. לאחר מכן, ישבו כולם לסעודה, ובסיומה כיבדו את האדמו"ר לברך ברכת המזון בקול רם. כשהגיע האדמו"ר למילים: "ואל תצריכנו ה' אלוהינו לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלואתם", חייך אחד החסידים בלבו וחשב: הנה, הרבי ישב כעת שעות וקיבל אלפי שקלים מהחסידים, ומיד הוא מברך ומבקש שלא להצטרך למתנות בשר ודם?

כשסיים האדמו"ר, קרא לאותו חסיד ואמר לו ברוח קודשו: דע לך, החסידים מביאים לאדמו"ר כסף כדי שיתפלל עבורם וימשיך להם ישועה בבריאות או בפרנסה. אם הקדוש ברוך הוא שומע לתפילתי והם נושעים, הרי שהיה כאן מסחר הגון – הם שילמו על השירות וקיבלו את הישועה. אך אם חלילה הישועה מתעכבת, הכסף שנתנו לי נותר אצלי כמתנת חינם או כהלוואה עד שיוושעו. לכן אני מתפלל ומבקש מהשם: ריבונו של עולם, אל תעשה את הכסף הזה למתנה או להלוואה, אלא שלח להם את ישועתם לאלתר, כדי שהכסף יהיה שכר פעולה מוצדק.

נמצאנו למדים שההישענות תחת העץ היא המפתח לישועה ולאמונה. ועל עץ זה נאמר בהמשך הפרשה: "והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו". המדרש מספר שאברהם הושיבם תחת העץ כדי לבחון אותם – אם העץ ענפיו התרחבו וסוככו עליהם, ידע שהם צדיקים. תרגום יונתן בן עוזיאל מגלה לנו שהיה זה עץ ארז שאברהם נטע בבאר שבע, ומאותו העץ ממש עשו בני ישראל לימים את קרשי המשכן ואת הבריח התיכון. כשם שהעץ אצל אברהם התרחב בדרך נס כדי להגן על האורחים, כך הבריח התיכון במשכן היה מבריח מן הקצה אל הקצה ומקיף את המשכן כולו בנס מופלא.